חזרה

השאלה אם אדם בן תמותה יכול לעבור ממצב של דואליות לרמת האחדות הגבוהה, מטרידה אותי מזה זמן רב. האם אדם שעובר תהליכי התבוננות פנימית, תיקון והתמרה עצמית, יכול בסופו של דבר לצאת מהדואליות ולהיות ברמה הגבוהה של האחדות? להיות בטוב המוחלט, באור ובאהבה ללא תנאי? פניתי למדריך הגבוה שלי ושאלתי, וזה מה שקיבלתי:

התשובה לשאלה שלכם יכולה להיראות כאי הבנה יסודית שבין האחדות לבין הדואליות. כי כמו שכבר אמרתם קודם "אם יש אחדות לא תיתכן דואליות ולהיפך, אם קיימת הדואליות, ברור שאין אחדות, כי הרי זוהי סתירה מובנית", ולכן זוהי שאלה שרק בן אדם, שנקודת המוצא שלו היא בהיותו כלוא בגוף ובחומר, יכול לשאול. שאלה זו מציגה מצב של "או או": או דואלית, או אחדות. סוג מחשבה כזה הוא נכון מאוד לבני אדם, ויהיה קשה מאוד להסביר את ההבדל שבין דואליות לבין אחדות כפי שהם באים לכלל ביטוי בעולם שמעבר, באופן שיעביר לכם את המסר כהווייתו ושתוכלו להבין אותו.

כאן, במישורים הגבוהים של הקיום, מתייחסים אל האחדות ואל הדואליות כאל משהו אחד, והמשפט הזה לא יכול להיות ברור לבני האדם. בני האדם מייחסים שונות ונפרדות לכל מסגרת ולכל מערכת קיום. עצם ההפרדה הקיימת לכאורה בעולם שמעבר בין הישויות השונות – נשמות, מלאכים, מדריכים והבורא עצמו, לא מאפשרת לאדם לייחס לעולמות השמיימיים אחדות ו-"אחד" תוך הבנה מלאה, כזו שלא נשענת רק על אמונה. ולכן, בזווית הראיה האנושית – האחדות בעולם השמימי היא אולי גבוהה יותר מאשר אצלכם, אבל היא בהחלט לא אחדות מלאה. ההגיון האנושי אומר על כן, שקיימת הפרדה, ואם יש הפרדה, אין אחדות, כי אחדות היא לא רק תפיסת חיים, האחדות באה מהמילה "אחד" הכל אחד. ואילו בעולמות שמעבר מסתבר, קיים סוג של הפרדה!

כך אומר ההגיון האנושי, ואני נמצא במצוקה כי אני צריך לבוא ולומר לכם שלמעשה טעות בידכם והיקום כולו הוא בכל זאת אחדות אחת הכוללת גם אתכם.

ואיך אני יכול להסביר לכם את זה כשאתם כלואים בגוף שכל מהותו היא דואלית, ואין לכם אלא להאמין שמה שאני אומר כך הוא? אני יודע שזה לא יהיה מספק אם אומר שלא ניתן להסביר, וזה יכול להשתמע כתשובה מתחמקת מההתמודדות עם השאלה הכבדה עצמה, ולכן אפרק זאת לכמה נושאים שארכיב מחדש בהמשך.

דואליות ואחדות בנשמה

את השיעורים שהנשמה בוחרת ללמוד ולתקן היא מביאה לגוף כנושאים שונים המהווים חלק מתכנית הנשמה. שיעורים אלה באים לכלל ביטוי בגוף באופן דואלי – מתוקף מהותו הדואלית של החומר. כולנו נמצאים בין אחדות לבין דואליות, ובני אדם שחיים את השניות באופן מהותי, מרגישים אותה בכל רגע נתון של חייהם, בכל מהלך ובכל פעולה.

הנושאים שהנשמה מביאה אל הגוף, מופיעים כפיצול בנפשו של האדם בו היא ממתגלגלת. למעשה, כל התנהלות בחייכם, כל התנהגות שבינכם לבין עצמכם ובינכם לבין סביבתכם, מופיעים כפיצול. קחו כל נושא בחייכם ונסו לנתח אותו לפרק אותו למרכיביו הקטנים ביותר, בין אם תעשו זאת באופן פילוסופי מתמטי או לוגי, תמצאו שבסופו של דבר תמיד תגיעו לשני חלקים הופכיים – נכון או לא נכון, טוב או רע וכו'. ומכאן שהדרך הנכונה להבין את אופן תיקון השיעורים היא בהתבוננות עליהם כעל נושאים המפוצלים בין שני החלקים ההופכיים הבונים אותם.

ככל שהשיעור מתקדם בלימודו, כך נסגר הפיצול והפער בין שני הקטבים נסגר. נושא שנסגר עד תומו עשה את תהליך התיקון המלא, ולכאורה עבר מדואליות לאחדות.

כאן בעולם השמימי "רמת" האחדות היא גבוהה משום שאין כאן סביבה שבעל כורחה היא דואלית. גם "ההפרדה" שעל פי תפישת האדם קיימת בין הישויות השונות ומוכיחה על פי הבנתו את פגיעה באחדות. אולם זהו נושא אחר שאינו קשור לדואליות הארצית, וממילא אינו ניתן להסבר משום שהוא כרוך בהבנת הממשות הגבוהה שהיא נשגבת מיכולת האדם הפיזי להבין. ההופעה של מה שדומה באופן מסוים להבנתכם את הדואליות, הינה נקודתית, קיימת לצורך מטרה אך עדיין אינה דואלית במשמעות של בני האדם. תוכלו להתייחס אליה כאל "שוות ערך" למה שמבחינת האדם היא הדואליות שבכדור הארץ. פצעי הנשמה למשל, השיעורים החסרים לה לצורך התפתחותה – הם כאלה. כאשר לנשמה יש פצע שהיא רוצה לתקן, היא נזקקת לסביבה דואלית אך זהו אלמנט מסויים אחד בתוך ההווייה הכללית שבה שהיא קרובה הרבה יותר אל האחדות מאשר לדואליות.

הווייתנו הרבה יותר קרובה לאחדות אמנם, אך עדיין יש בנו את התשוקה לתקן את אותם נקודות של פצעים, של שינויים, של לימודים, של התפתחות שאותם נוכל לבצע רק בעולם דואלי. עליכם להבין שמבחינתנו אין זה כאילו "עונש" שבו אנו צריכים לוותר על הטוּב הגבוה שבאחדות. לא, לא, לא, אנחנו אוהבים את הדואליות של כדור הארץ. היא מוסיפה "תבלינים" לחיינו. וכאשר נשמה באה לתקופת חיים חדשה עם הצורך לתהליך תיקון, היא מגיעה לגוף עם מטרותיה ומשתמשת בזווית הראיה הדואלית של הכדור לצורך תיקון הפצעים ולמידת השיעורים. אצל בני האדם, מקבלים נושאי השיעור את המשמעות הדואלית הארצית – משמעות של רגשות, של תכונות אנושיות, הן מקבלות משמעות של כוח, של תכונות פיזיות, הן מקבלות משמעויות רבות אחרות, אותן יש צורך לתקן. עם קבלת המשמעות הדואלית, נוצרים בה מה שאתם קוראים "פיצול". ולמה פיצול? כי אנו תמיד לוקחים את המטרה שאיתה מגיעה נשמה, ומפצלים אותה למרכיבים שלה ואלה תמיד יהיו דו צדדיים. דואליים.

משמעות הפיצול בגוף האדם

במישור האישי, האנושי, האדם שנולד עם שיעורי הנשמה המופעים אצלו כפיצול במשמעויות הדואליות שלהם, אמור לחיות את חייו כך שהפיצול ייסגר ופצעי הנשמה יתנקו. הנשמה הרי מגיע אליהם מתוך מטרה לתקן. זהו תהליך הדדי שבו הנשמה מבקשת את הניקוי, והאדם "מתוגמל" על כך. אלו הם יחסים מיוחדים. הנשמה לא מגיעה אל הגוף לצורך תיקון כאילו באים אל מכונאי במוסך "בוא, תקן לי את האוטו", זו מערכת הדדית לחלוטין. הנשמה מגיעה אל האדם "עם רשימת תיקונים", וכשהאדם מתקן – חייו משתפרים לאין ערוך.

כאשר אדם, ודיברתם על כך כבר לא פעם, חי על פי תוכנית הנשמה שלו, חייו נכונים, חייו מלאים, חייו טובים. ומה המשמעות של תוכנית הנשמה אם לא תרשים זרימה שכאשר פועלים על פיו, הפיצול מצטמצם, והנשמה מתקנת את פצעיה? לרוב נשמה תגיע עם נושא עיקרי אך הוא לעולם אינו הנושא היחיד. יש נושא עיקרי, ויתכן שיהיו אף יותר מאחד, ולצדם נושאים אחרים קטנים יותר שלפעמים הם שאריות של דברים שתוקנו באופן חלקי בתקופות חיים קודמות וצריכים השלמה. כל נושא ונושא מורכב מחלקיו הרבים וכולם הם סוג של פיצולים דואליים – המחולקים בין שני קצוות.

אישיותו של אדם נקבעת על פי הפיצול. שני הקטבים השונים מגדירים את מלוא רוחב הפיצול, כמו פעיל ונמרץ לעומת עצל ובטלן. כאשר עוצמת צדדי הפיצול אינם זהה, התכונה המשוקללת נמצאת אי שם בין שני הצדדים, נוטה לימין או נוטה לשמאל ומאפיינת את האדם. ומתוך המיקום הזה שנמצא בין שני הקטבים מופיעה אישיותו של האדם. מטרת התיקון היא להתמיר את דרכי ההתנהלות לפי מטרת תכנית הנשמה – עד למצב שהפער נסגר והפיצול נעלם. לו היה האדם מודע לכל התהליך הזה, יכול היה לסמן "טופל" בסעיף זה של תכנית הנשמה.

האם הדואליות של אדם שחי את חייו באופן שבו הפיצולים נסגרים, תצטמצם עד שתיעלם? האם הוא יהיה ברמה של אחדות? ניתן דוגמא. אדם נולד עם צורך לתקן הכרת ערך עצמי. הפיצול שבו נע בין חוסר מוחלט עד להכרה מלאה המיקום שבנפשו נמצא אי שם באמצע הטווח. בנאדם גדל ולאורך חייו מתבונן פנימה, בוחן את עצמו, לומד, נאבק ומגיע אל צד "הערך העצמי המלא", והפיצול נסגר. האם הוא כבר אינו דואלי? כמובן שלא. שני מצבי הקיצון הם של הנושא "ערך עצמי" נשארים מבחינת תשתית דואלית בכל העת, גם כאשר הפיצול נסגר לחלוטין. אסביר זאת כך – "טוב ורע" הם מונחים של דואליות אך האחדות היא משהו אחר לחלוטין ואין בה טוב או רע. היא מעבר לאבחנה שבין השניים. היא פשוט ביטול מלא של הדואליות והצבת משהו שונה, מעל להם, משהו שהוא מוחלט, אינסופי ולא ניתן לפירוק.

האחדות שונה. טוב ורע, אהבה ושנאה, אור וחושך, כל המצבים הדואליים נעלמים באחדות ומתמקדים בסופו של דבר לכלל נקודה אחת. נקודה שהיא הכל, שהיא האחד, והיא מעניקה לישות את כל עוצמתה, את כל כוחה, את כל יכולותיה. מבחינת המילים שאתם, בני האדם, יכולים להשתמש בהם נוכל לומר שהם האושר המוחלט, הטוב המוחלט, היופי, האהבה והאור המוחלטים. זוהי האחדות המלאה האמיתית. ואחדות זו, הטוטלית, קיימת במלואה רק במקום אחד – אצל הבורא. רק שם האחדות מגיעה למצב האולטימטיבי הזה. כולנו – כל הישויות, כל הנשמות, כל המדריכים, זוקקנו מהבורא ונפרדנו. ובעצם הפרידה שלנו ממנו, ויתרנו על חלקים מסוימים באחדות הטוטאלית הזו, ואנו שואפים לתקן, לחזור אליה.

התנאי ההכרחי ליכולת האדם לסגור את הצמצום, זו ההכרה שלו בדואליות, כך שלצפות להיעלמות הדואליות בחיים, לחפש ולצפות לחיים מתוך אחדות, הם חוסר הבנת העניין. אינכם רוצים לוותר על הדואליות שבכם. אם תוותרו על הדואליות, אינכם יכולים לעזור לנשמה שבכם. אתם צריכים את הדואליות, הגוף שלכם הוא דואלי, הרצון שלכם לטפל ולתקן הוא בכלים דואליים. המטרה שלכם היא להקטין את אותם אלמנטים שהנשמה באה אתן, ולהתמיר אותם, את כל אותם בעיות לרמה של אחדות. אבל אין זה אומר שאתם יותר אינכם חיים במישור הדואלי. אתם כן. איכות חייכם גבוהה הרבה יותר אמנם, אבל עליכם להבין שלהתקיים מתוך אחדות מחוסרת דואליות, יכול לקרות רק בעת שהנשמה הנפרדת מהגוף.

ואנחנו לא אומרים את זה כדי לייאש אותכם. השילוב של תיקון והקטנת הפיצול והתמרתו למשהו האחר שאיננו דואלי יותר אלא ברמת האחדות, הוא אחר ושונה. הוא איננו אחד משני הקצוות. סגירת הפיצולים והתיקון שהאדם עורך, מביאים לו אושר רב במישור הפיזי והאנושי והרגשי והתודעה, וכל אותם דברים המתקיימים רק בעולם הדואלי, ואנו חסרים בעולם השמימי, כמו מגוון הרגשות המדהים, מתעצמים מאוד אצלכם ותחושתכם מתקרבת אל התחושה של האחדות, וזאת במקביל עם העובדה שאתם עדיין נמצאים בעולם דואלי. ולכן השאיפה לוויתור על העולם הדואלי, והמחשבה שאני רוצה לחיות באחדות הן אי הבנת העניין. החשיבה הנכונה היא – אני רוצה לתקן בתוכי את אותם דברים שמתאימים לתוכנית הנשמה, כך שברמת הנשמה יגרמו לכל אותם פיצולים דואליים שהם פצעי הנשמה – להסגר ולאפשר לה להגיע לאחדות ולי כאדם, לדרך חיים שלמה ונכונה.

ומה משמעות האחדות בהתפתחות האנושות?

אתחיל מכך שהדואליות שבעולמכם כפי שאתם מכירים אותה, הולכת ומצטמצמת. במהלך הדורות, הנשמות והישויות הגבוהות מתפתחות ועושות זאת דרך סגירת פיצולים. מספר בני האדם הנולדים עם פיצולים רחבים הולך וקטן, והתוצאה היא שהדואליות, בזוית ראייה של האנושות כמכלול הולכת וקטנה, ובעתיד, יוביל מהלך זה לסיום התיקון העולמי של היקום כולו. כולנו שואפים אליו, כולנו רוצים להגיע אליו, למרות שכולנו לא מבינים אותו ברמה שכלית בהבנה ואפילו לא בתודעה. למעט העובדה שאנחנו שואפים אליו – איננו יודעים עליו דבר.

כל אדם ואדם, כל נשמה ונשמה ומטרותיהם הם. הדואליות אינה מטרה, ואין לה "תוכן". הדואליות היא הכלי והתוכן הנוצק לתוכו הוא פרטי, משתנה בין הנשמות ובין האנשים והקונסטלציה הכללית רחבה מאוד. איך נוצרים הפיצולים, מי הם המשפיעים עליהם, האם רק הנשמה עושה את זה, או אולי קיימות גם השפעות נוספות, כל אלה הן שאלות אחרות. מה שחשוב הוא להבין שהדואליות של כדור הארץ היא רחבה מאוד, היא משמעותית מאוד, היא לא רק ברמה של האדם הבודד היא ברמה של האנושות כולה, ויש לה על כן השפעה על כל העולם השמימי במלואו במלוא עוצמתו ובמלוא היקפו.

למעשה, הישות שהורידה לעולם את תורת "הנתיב להתמרה עצמית", ושחסידיה מכנים אותה כ"המדריך", הסביר שכאשר כל הישויות בכדור הארץ יגיעו לסגירת הפיצול לא יהיה צורך יותר בעולם הדואלי, והאנושות כולה תעבור למקום אחר – לפעילות שהיא שונה, שבה המטרה תהיה אחדות מול משהו שהוא אחר לגמרי, ואפילו אין טעם לנסות להסביר מה הוא יהיה.

אם הבורא מציין את האחדות המלאה, ונמצא "בצד אחד" של נתיב האחדות/שניות, (והנה אני חוזר חזרה לגישה הדואלית), נוכל לומר מבחינת זווית הראייה של פרספקטיבה פילוסופית של מחשבה ותודעה שבקצהו המנוגד נמצאים בני האדם, ולא נדבר על תודעה של חיות, של כוכב כדור הארץ או של המינרלים אלא על התודעה ועל הנשמה של בני אדם.

בעולמכם הפיזי אדם משתמש במקפצות כדי להגיע גבוה יותר, רחוק. לצורך העניין הזה, בני האדם הם המקפצה שלנו, הישויות. אנחנו נופלים לתוככם במלוא כובד המשקל שלנו, במלוא כל מה שיש בתוכנו, ואנו מצפים ורוצים שביציאה שלנו מהמקפצה מעלה, נהיה קלים יותר, שבקפיצה הזו נשיל מאיתנו את כל אותם רבדים שרצינו להתנקות בהם, כשהפיצול שבבני האדם קטן יותר, סגור יותר.

כשהנשמה תעשה זאת עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, היא תגיע בסופו של דבר למצב שבו אין בה פיצול ולכן יש בה אחדות. נשמות כאלה מתחברות חזרה אל הבורא עצמו. מכיוון שהן מגיעות לאחדות המלאה אין אנו יכולים להפריד בינן לבין הבורא, ואין אנו יודעים בידיעה של מילים עד כמה טוב להן שם, אך אנו כן יודעים זאת במלוא הווייתנו. ועל כן זו שאיפתנו – להצטרף אל הבורא.

נשמה יכולה להבין ולהרגיש את הדואליות, מעצם העובדה שיש בה פצע וצורך לתיקון וללמידה. לבני אדם קשה הרבה יותר להרגיש את האחדות, משום שהם חיים בסביבה שהיא כל כולה דואליות. אצלנו יש גם אלמנטים רבים שהם באחדות, וכשאנחנו יורדים לכדור הארץ, אני משתמש במונח "יורדים" כי יש בזה לכאורה משום ירידה באיכות של קיומנו, אנו יורדים בשמחה רבה כי שם נוכל לתקן ולעלות חזרה "קלים" יותר.

בני האדם נמצאים בסביבה שהיא כולה דואליות. היא רחוקה מרחק הכי גדול שאפשר מהאחדות. בני אדם רבים עושים כל שיש ביכולתם וברצונם הכן, האמיתי, בין אם באמצעות חיפוש והתבוננות פנימה, בין אם במדיטציות, בתפילה ובקשה ובכוונה מלאה לצמצם את הפיצולים, ולהגיע לאחדות. יש בין אנשים אלו שזוכים למה שתוכלו לקרוא לו "רגעי חסד" בהם הם מקבלים תפיסה קלה של האחדות הזו. הם חווים רגעים של אושר עילאי, אהבה עוצמתית המלווים בכאילו תחושת ריחוף מענגת. יש שקוראים לחוויה זו Bliss. אבל עליכם להבין שמעצם היותכם בני אדם שחיים בגוף, ושוב פעם אזדקק פה למונחים דואליים, אתם לא תוכלו להיות באחדות ובדואליות בעת ובעונה אחת. אם אתם באחדות – אינכם יכולים לתפקד בעולם הפיזי. ולכן לעולם לא תהיו באחדות מלאה. האדם החווה זאת עדיין זקוק לאוכל, עדיין מרגיש רעב, עייפות ועדיין חווה את הצרכים הפיזיים – כי הוא חיה בעולם דואלי. המינד שלו, התחושה, ההווייה כולה ואף התודעה שלו היא כאילו במישור המקביל לגופו שממשיך לתפקיד במישור הפיזי ובמישור הדואלי. החווייה הזו מתרחשת אמנם במישור של האחדות אך זו רק טעימה, ובני האדם שחווים זאת לא מבינים עד כמה קטנה היא – ובכל זאת כל כך אוהבים אותה.

אין מילים לתאר את הטוב שבאחדות.

חזרה