לנוחותכם – קראו את המאמר תוך האזנה להקראתו!
החיבור אל העולם הרוחני
מרגע שהבנתי שנכון לי להתחבר אל העולם הרוחני – לתקשר אל ישויות גבוהות, להתחבר לנשמות ואל גלגוליהן הקודמים, להשתמש באנרגיות לריפוי ועוד, היה ברור לי שאינני יכול לעשות זאת כאשר הידע שלי נסמך רק על אמונה שכל אלה אכן קיימים. ידעתי שלא אוכל להתחיל בהיכרות עם דרך החיים הזו אלא רק אחרי שאקבל כמה תשובות. חשתי שאם לא אבין, אהיה רק מאמין עיוור, אחד שמסתפק באמונה ולא בהבנה שיש משהו מעבר לנו, וחששתי שאהיה בעיני עצמי כמי שמאמין ב"הבלים", כמי שמחפש במה להאחז, ולמעשה לעולם לא אדע אם החיבור שלי אמיתי, ואם הריפוי שאני שולח יש בו תועלת.
החלטתי על כן לחקור וללמוד. מהר מאוד הבנתי שהחשש שלי לפער בין האמונה לבין הידע, נשען על מציאות השוררת אצל רבים מאנשי הרוח כי גיליתי שהתחום הזה מכיל מספר רב של תורות, גישות והסברים שהמשותף להן הוא מקור הידע המגיע ממורים רוחניים שמלמדים את מה "שקיבלו" ולא על חקר עם ביסוס רציונאלי, או אפילו על מחקר סטטיסטי.
עם זאת מצאתי שבקרב הגישות הללו, רב המשותף על המפריד ושרוב התורות חולקות נושאים משותפים כגון קיום הנשמה וישויות גבוהות, מציאותה של הדרכה אישית ועוד. אך שיחד עם זאת אין הן יודעות לאשורו מי או מהן אותן ישויות ולמה למעשה איננו יכולים ליצור אותן קשר ישיר. מספר ההסברים לגבי מהותן גדול מאוד ומתפרס על פני מנעד רחב מאוד – החל מ"אלוהים" של אנשי הדת עבור לעולמות של הדרכות ונשמות ועד לתודעה האנושית הפרטית ואפילו האוניברסלית (מושגים שהגדרתן שנויה במחלוקת ואינה ברורה עד תום).
נכון שיש בינינו אנשים המחוברים אליהם, שמקבלים מידע וידע, אך אף אחד לא יודע להסביר מהו המנגנון שבאמצעותו הם מתחברים, ולמה הם כן, ואחרים לא. וכאשר הם מקבלים מידע, ממי הוא מגיע? גם פה הדעות חלוקות וקיימים לכך הרבה מאוד הסברים. יש הטוענים שהמידע והידע פשוט זמינים לכל וקיימים באוויר (או אפילו בתוכנוּ) כל העת, וכל מה שאנחנו צריכים הוא לרצות לקבל אותו ולדעת איך, אחרים מתייחסים ליכולת התקשור כאל "מתנה" שקיבלו, ואומרים שהמידע מגיע מישויות גבוהות – הדרכות שהן מקור הידע, או ממידע המרוכז בספריה קוסמית בה מנוהלים כל רשומות בני האדם והנשמות.
ואל עניין זה חוברת שאלה אחרת שגם לה אין תשובה ברורה – שאלת ה"איך" מגיע המידע. חלק לא מבוטל מהאנשים המחוברים יאמרו שהמידע מגיע באינטואיציה (וחלקם אף יסבירו שהאינטואיציה הינה כלי פרשנות, סוג של ממשק, בין מה שקיים באוויר, באלוהים או אצל ההדרכות – לבין בני האדם) אחרים יסבירו שקבלת הידע שונה מאדם לאדם – חלק יקבלו זאת בידיעה פתאומית, ואולי בשמיעת קולות או בראייה – כל מתקשר ושיטותיו. אך אף אחד לא יודע להסביר בבירור ולתאר את המסלול שהמידע הזה עושה מהמקור, יהיה אשר יהיה, אל בני האדם – אל המוח הפיזי.
השונות בין ההסברים ענקית. כמספר האנשים שפגשתי, כמספר דפי האינטרנט שגלשתי בהם וכמספר הספרים שקראתי – כך גם מספר התיאוריות… ומבחינת מה שחיפשתי, מצאתי שיהיה ההסבר אשר יהיה, הוא תמיד מציג מקור עלום לְמידע שמוצאו ומבנהו לא ברורים, תמיד מתעלם ממנגנון הקליטה בראשנו – ועל כן אף אחת מהתשובות שקיבלתי לא הייתה מספקת עבורי.
איך אוכל לנסות להתחבר אל מידע אם אינני יודע לאשורו שהוא אמיתי ולא מגיע מתוך דמיוני הקודח?
איך אוכל לטפל באנשים באנרגיות שאינני יודע עליהן דבר וחצי דבר, ואף איני יודע אם מדובר בכלל באנרגיה שכלל לא ניתנת למדידה?
ואיך אתקשר, זאת אומרת אקבל מידע ממישהו סמוי מהעין ומהאוזן ואמסור אותו לאחרים תוך שאהיה שלם עם עצמי שהוא מבוסס ונכון?
בשלב זה של חיפושיי אז, בתחילת דרכי, אפילו המילים שאנשים השתמשו בהן שידרו אצלי חוסר אמון. קחו למשל את המילה "תדר". כאיש אלקטרוניקה ומחשבים, ידעתי תמיד שהמונח תדר מבטא מספר מחזורים ביחידת זמן, אך לגישת המאמינים העושים שימוש במילה, התדר הוא החיבור אל ישויות שציר הזמן כלל לא קיים לגביהן…
התחושה שלי שכל הגישות הללו מבוססות על אמונה ולא על ידיעה – רק הלכה והתבססה. התחושה שלמעשה שום דבר לא נסמך על ידע ממשי או הבנה המאפשרים אישוש המקור למידע, הייתה עמוקה ומלאה ולא יכולתי להמשיך ולהתמסר. אבל, למרות שההתנגדות בקרבי לשימוש בָּכּלים שאומרים עליהם שהם כה נפלאים וכה נהדרים, אך אינני יודע עליהם דבר ממשי, הייתה ברורה ועוצמתית, עדיין, ומסיבה לא ברורה לי, נמשכתי אל העולם הזה.
התחלתי לחפש מידעים מדויקים יותר. ואכן, אט אט התחלתי למצוא נתונים מבוססי עובדות, בעיקר על מחקרים של גלגולי נשמות, כמו מחקריהם של פרופ' סטיבנסון, ד"ר וומבך, ד"ר מייקל ניוטון ועוד רבים אחרים. מחקרים אלה, שבוצעו על ידי פסיכיאטרים המשתמשים בהיפנוזה סיפקו נתונים סטטיסטיים שאינם משתמעים לשתי פנים, אך הם דיברו על בני האדם בהם התגלגלו הנשמות, ולא על מה או מי הן הנשמות עצמן, ולמרות זאת הם נתנו לי סוג של הכשר להמשיך ולחפש.
רב-מימד
את הרמזים הראשונים קיבלתי כשהתחלתי להאזין ללי קרול המתקשר את הישות קריון. בשיחותיו, מדבר קריון בין השאר גם על הישויות החיצוניות לעולמנו החומרי והוא מסביר שהם "רב מימד" בעוד שעולם החומר מבוסס על תלת מימד בלבד ועל כן קיים בינינו לבינם סוג של מסך (Veil) הנובע מעובדת היותנו תלת מימד לעומתם, שהם רב מימד.
בתחילה התייחסתי למילים אלו כאל סיסמאות. כאל איזשהו כלי לסבר את האוזן על השוני אך לא בהכרח הסבר המתאר את הדברים באופן מהותי, מדעי. מה פירוש רב מימד? ומה המשמעות שלו על היכולת לפגוש אותם? והשאלה אם הם קיימים בכלל בעברו השני של המסך נשארה מרחפת באוויר.
ואז נתקלתי בשני ספרים. הראשון הוא ספרו של ד"ר יובל שטייניץ "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה"[1]. בספר המתבסס בעיקר על הגותו של הפילוסוף דקארט, מנסה שטייניץ להוכיח שקיומו של "אלוהים" כמתכונת חוץ חומרית היא מחויבת המציאות מבלי להתייחס לשאלה הדתית של משמעות האל. הוא בוחן את השאלה מזויות ראיה שונות – מתמטיות, פיזיקליות, לוגיות ופילוסופיות, והספר אכן מעלה נקודות מרתקות שחיזקו אותי בדעתי שאכן יש משהו מחוץ לנו, גם אם איננו מבינים אותו בפשטות, באופן אינטואיטיבי.
הספר השני הוא ספרו של פרופ' מיצ'יו קאקו "על מרחב"[2]. גיליתי בו שנושא הרב מימד והשפעתו על תפיסת הקיום הפיזיקאלי והגיאומטרי קיים באוויר זה זמן רב בקרב הקהילה המדעית. כבר בתחילת המאה ה-19 העלה פרופ' גאוס (זה שעל שמו נקראת יחידת המידה של המגנטיות) את האפשרות של הגיאומטריה העל-מרחבית (רב מימדית), אך מסיבות שונות חשש מלפרסמה. במחצית המאה הוא פגש את ברנהרד רימן (מתמחה שלו לדוקטורט) והטיל עליו את המשימה של פיתוח והוכחת התיאוריה. רימן אכן עמד במשימה והיה הראשון להציע להשתמש ביותר משלושה מימדים כדי לתאר את המציאות הפיזיקלית, רעיון שהתמזג בסופו של דבר עם התרומות של איינשטיין בתחילת המאה ה-20. הרבה מים זרמו מאז, וכיום אף קיימת תורת המיתרים הנסמכת על 10 מימדים והמחליפה שלה – תורת העל-מיתר המדברת על 26 מימדים.
התגובה הראשונית שלי לעניין המימד הנוסף הייתה: "נו, אז מה?" אבל כשהמשכתי לקרוא ולחפש את המשמעות של עולם בן יותר משלושה מימדים, הבנתי את גודל התגלית הזו. תמיד הבנתי, עוד מימי שעורי הגיאומטריה בבית הספר שלכל דבר יש "נפח" של שלושה מימדים (אורך, רוחב וגובה) ואפשר לסובב כל דבר ולראות אותו מזיות שונות. אבל לא ידעתי שאם קיים מימד נוסף, מסתורי ולא ידוע, נוכל לראות דברים בצורה שונה לחלוטין! כעת, מתוך הספר, הבנתי למשל שמתוך מימד גבוה אפשר לבצע שינויים במימדים נמוכים שנראים כמו פלא. לדוגמא, אם הייתי מודע ופועל מתוך המימד הנוסף, הרביעי, יכולתי להכניס ולהוציא דברים מבקבוק סגור ואטום בלי לפתוח אותו ובלי לשבור אותו, שלא לדבר על לחוש ולראות אלמנטים שיש להם מופע במימד ארבע ואני כלל לא מודע להם!
אנקדוטה מעניינת המדגימה את עוצמת ההתענינות בנושא הרב מימד כבר במאה ה-19, הייתה בעמדה "השערוריתית" שנקטה קבוצת מדענים חברי החברה לחקר העל-טבעי בראשות הכומר יוהאן צֶלנר ושכללה כמה פרופסורים מכובדים ואף חתני פרס נובל לעתיד (פרופ' וֶבֶּר, לורד ראלי, ויליאם קרוקס ואחרים). בשנת 1877 הואשם המדיום האמריקאי הנרי סלייד בנוכלות ורמאות כשטען שהוא יכול לבצע פעולות בלתי אפשריות, כמו חיבור שתי טבעות סגורות ללא פתיחתן, הפיכת כיוון הסיבוב של חלזון (ספירלה) ועוד, ואנשי הקבוצה שהבינו שקיומו של מימד רביעי מאפשרת פעולות מסוג זה שסלייד טוען להם, חשבו שייתכן ויש לו יכולת להתחבר אל המימד הגבוה יותר. אם כן, כך חשבו, הוא יוכל לעשות זאת – והעמידו אותו למבחן מבוּקר.
סלייד הצליח רק חלקית במשימות שקיבל, והמתנגדים לו טענו שגם את אלה עשה תוך שהערים על הפרופסורים המכובדים… אבל מבחינתי, אין זה משנה אם הצליח או לא. הטענה של המדענים שקיום מימד נוסף בחיינו יכול להסביר תופעות המוגדרות כמטאפיזיות, היא זו שתפסה את עיניי.
ובשלב הזה של התפתחותי הרוחנית, ההכרה שייתכן שאנו מהווים חלק מיקום שלמעשה מורכב ממספר מימדים רב יותר מאלה שהבנתנו משגת, אפשרה לי "לנשום" ולהתחיל ללמוד את הכלים שהעולם הרוחני מאפשר לנו, גם אם אינני מבין לאשורם את מהותם או את אופן פעולתם.
אבל… גיליתי שעדיין אין זה מספיק לי. אמנם, קבלת המוגבלות שלי מעצם היותי אדם הקיים בעולם חומר של שלושה מימדים בלבד, וגם מתוקף היותי חסר כלים מדעיים, איפשרה לי לקבל את העובדה שגם אני נמנה על "המאמינים" ולא על ה"יודעים", ועל כן להתחיל ולעשות כל מה שרציתי – לתרגל תקשור, ללמוד שחזור גלגולים וטכניקות ריפוי, אך הרצון להבין מעבר עדיין "מדגדג" לי בקצה האצבעות והשאלות עדיין טורדות.
ברור לי שאם אכן היקום המלא הינו על-מרחב, אפשר יהיה להסביר באמצעות עובדה זו תופעות רבות בחיינו. טלפתיה, טלה-קינזיס, מקריות בלתי מוסברת והעברת מסרים בדרך של תקשור עשויים להיות מובנים, ושאלות שעולם הפיזיקה מתחבט בהן כמו החומר והאנרגיה האפלים, שזירה קוונטית ואפילו שאלות הנוגעות לנקודה הסינגולרית של המפץ הגדול וחורים שחורים יכולים לקבל הסבר.
תיאורים רבים של הגוף האנושי כמו הגופים האנרגטיים או הצ'אקרות שלכאורה יש להם צורה והם תופסים מקום במרחב, ניתנים להסבר באמצעות ההבנה של מימד גבוה יותר, ואפילו אם רק בתוספת של מימד מרחבי אחד – מימד רביעי.
נשמות, ישויות גבוהות אחרות, ספירות גבוהות יותר, גם את כל אלה נוכל לקבל רק אם נסכים שהם מתקיימים במימדים גבוהים יותר שאין אנו יכולים להשיג באמצעות מוחנו התלת מימדי.
כך חשבתי, ולנפשי בא המרגוע. אבל… רק לזמן קצר כי שאלות אחרות צפו ועלו.
האנרגיה
האם ראיית היקום דרך משקפי הרב-מימד היא חזות הכל? האם יש בה כדי להסביר את "מבנה" העולם הרוחני? בואו ונראה.
אם הנשמה הינה גוף במימד גבוה משלנו, אפשר יהיה להבין מדוע בני האדם לא "רואים" אותה. הגוף הפיזי שלנו נמצא בשלושה מתוך ארבעת המימדים המהווים את המציאות של הנשמות, ולכן הנשמה רואה אותנו ויכולה לחבור אלינו, להשתמש בנו, להפוך אותנו לחלק ממנה, בעוד שאנו "כלואים" בתוך עולם של תלת מימד ולכן לא יכולים לעשות זאת בכיוון ההפוך. זאת אומרת שלתיאורית הרב מימד יש יכולת להסביר ולספר את כל מה שמתרחש במרחב (בשלושה או ביותר מימדים). אבל… מה בעניין האנרגיה המהווה לפי התורות השונות את חלק הארי של העולם שמעבר?
מהי בכלל אנרגיה זו? למעשה אין אנו יודעים מהי. אנו מכירים את התצורות בהם אנרגיה מופיעה בעולמנו – חום, חשמל ועוד, אך מה היא עצמה? מהו הדבר הזה שיש לו את היכולת לעשות עבודה וכאילו ניצב מאחור ורק בוחר להופיע בַּמופעים השונים? ואני מתכוון למהות עצמה, למה שאולי נוכל לקרוא "האנרגיה הטהורה", מה היא?
בתורות הרוחניות יש לאנרגיה מקום של חשיבות ורובן מדברות על מספר נושאים שבהבדל זה או אחר הם חוזרים על עצמם – והמשותף לכולן היא האנרגיה. ומה מקובל לחשוב על עולמנו במשקפי האנרגיה?
- כל מה שקיים ביקום – החל מהחומר הבסיסי (עפר, מחצבים, סלעים וכו') עבור לצומח ולבעלי החיים ועד לנשמות ולישויות הגבוהות נוצר מאנרגיה. ההבדל בין האלמנטים הוא ברמת הסמיכות[3]. אנרגיה סמיכה מאוד, גסה, מוכרת לנו כחומר פיזי, ואנרגיה עדינה בונה את הישויות הגבוהות.
- הגוף הפיזי של האדם הוא רק חלקו הפנימי של "גוף" רחב יותר ששכבותיו האחרות הן אנרגיה המרכיבה את "ההילה" והגופים האנרגטיים – הגוף האתרי, הרגשי, המנטלי הרוחני. הגוף המלא רחב מאוד וקוטרו עשוי להגיע לכמה מטרים.
- גוף החי ניזון מאנרגיית חיים (צ'י, קי, פראנה ועוד כינויים), האנרגיה הזו מרוכזת ב'הַרָה' (באזור הבטן התחתונה) וניזונה על ידי "ברזים" (צ'אקרות) המגיעים מבחוץ. הצ'אקרות מדומות למערבולות אנרגיה הממוקמות לאורך הגוף, בקצות הגפיים, ובעוד מקומות, ומחברות את אנרגיית החיים אל מחוץ לגוף.
בראייה זו של האנרגיה עלולה להיות סתירה עם נושא המימדים הנוספים. מה המשמעות של אנרגיה "סמיכה"? האנרגיה כפי שאנו מכירים אותה היא חסרת מימדים – לחום או לחשמל הרי אין אורך או רוחב. הייתכן שאנרגיה, ואפילו אם היא "סמיכה", תופסת נפח במרחב? האם זה חל גם על ישויות "עדינות"? האם על אנרגיה דלילה מאוד, דלילה יותר מזו הבונה את הישויות הגבוהות, גם חלים מבני מרחב עם מימדים? ומה בעניין האנרגיה הטהורה לחלוטין, זו שאין לא כל ממשות של סמיכות, האם גם עליה חלים כללי המרחב? ואם לא, מאיזה שלב מתחיל פתאום להופיע המרחב? איפה נוצר המעבר?
ובשלב הזה של החשיבה והמחקר שלי, קיבלתי כמו הארה:
האנרגיה הטהורה, זו שאין אנו יודעים להגדירה, זו שאינה בת מימדים – היא הבורא עצמו, היא המקור.
וכמו שנאמר בחכמת הקבלה, בעת שהבורא "צימצם עצמו" והוציא מתוכו קו אור, הופיעה אותה אנרגיה כבר במרחב, כחומר ברמות "דחיסות" שונות.
אז אולי זה למעשה הפתרון? אנרגיה טהורה, האלוהות (או המקור) היוצרת המתוכה את החומר שאינו אלא אנרגיה דחוסה הכוללת ריבוי מימדים ואנו, בני העולם הגשמי, איננו אלא רק קצה קצהו של הוקטור הזה?
אני מאמין שמתוך תמונת עולם זו, ניתן אולי לגזור תשובות לשאלות רבות בהבנתנו את העולם שמעבר. ואם זאת, ברור שזוהי רק ההתחלה. תמונה זו אינה מסבירה את הכל, ומותירה שאלות רבות. למשל:
- מהי אנרגיית החיים (צ'י)? האם היא מופע של האנרגיה הטהורה או חומר בעל-מרחב?
- מהי אנרגיית הריפוי שאנו שולחים איש לרעהו (כגון רייקי)?
- מהי התודעה? האם היא חומר ולמעשה אנרגיה ברמת סמיכות מסוימת?
- והתקשור? איך מתבצע מעבר הידע בין ישויות גבוהות המתקיימות בעל-מרחב אל בני האדם, ואיך נוצרת הטרנספורמציה מהידע הגבוה למלל שאנו מבינים?
השאלות רבות, ויש מקום לעוד מחשבה, לעוד דיון ולעוד מחקר.
[1] זמורה ביתן, 1998
[2] הוצאת הד ארצי, 1998
[3] רעיון דחיסת אנרגיה לקראת הפיכתה לחומר אינו משהו שהמדע מתעלם ממנו, ורמזים למחשבות בכיוון אף פורסמו מפעם לפעם. במאמר שפורסם בספר "דיאלוגים בין מדענים וחכמים" (Dialogues with Scientists and Sages) שפורסם ב-1986, כתב דר' דיוויד בוהם: "מסה היא תופעה של חיבור קרני אור הנעים הלוך ושוב, מעין הקפאה לתוך תבנית. מכאן שחומר בעצם, הוא אור דחוס או קפוא."
מרתק נפלא תודה על התשובות בהגיגייך אתה משקף מחשבות רבות שאני מאמינה קיימות בכל אנשי "הרוח" או איך שאפשר לקרוא לנו
תודה ענקית