מיקאו אוסואי נולד ב 15 לאוגוסט 1865 ביפן בכפר קטן בשם טאנאי, ונפטר ב-9/3/1926 בגיל 61.
בגיל צעיר מאוד, ככל הנראה בגיל ארבע, רשמו הוריו של אוסואי את בנם ללימודים במנזר בודהיסטי, כמנהג הורים רבים ביפן באותה עת. המנזר בו החל אוסואי הצעיר את צעדיו הרוחניים שכן על הר קוראמה הקדוש, הממוקם מצפון לעיר קיוטו ביפן. במנזר זה למד אוסואי במשך מספר שנים את יסודות הבודהיזם וכן אמנויות לחימה רוחניות שונות. במיוחד הוא התמחה בתרגול "קי-קו", הגירסה היפנית לצ'י קונג.

מתרגלי קי-קו נהגו לתרגל נשימות, מדיטציות ותנועות המזכירות טאי צ'י, שמטרתן הייתה לשמור על הבריאות ולהטעין את הגוף באנרגית היקום, קי. תרגול קי-קו דרש התמסרות גדולה ומשמעת רבה. ראשית, היה צריך לדעת להכיל את הקי בתוך הגוף, ורק בשלבים מאוחרים יותר אפשר היה להעביר את האנרגיה שאוחסנה בגוף המתרגל לבנאדם אחר, באמצעות הנחת ידיים וטכניקות ריפוי נוספות הייחודיות לקי-קו. התהליך הזה של הכלת הקי באמצעות תרגילים ממושכים וצבירתו בגוף עד להעברת אנרגיית הריפוי לבנאדם אחר היה כרוך במאמצים רבים ובא על חשבון האנרגיה הפנימית של המתרגל.

כבר בשלב זה ישנן עדויות לכך שאוסואי חשב על טכניקות ריפוי אחרות המאפשרות לרפא אחרים רק באמצעות אנרגיית היקום, וללא התרוקנות המשאבים הפנימיים של מתרגל הקי-קו. באותה עת אוסואי היה גם חבר בארגון הנקרא "ריי ג'יוטסו קה", מועדון סגור הממוקם לרגלי הר קוראמה ושמטרתו הייתה לפתח את הפוטנציאל הרוחני של חבריו.

כשסיים אוסואי את לימודיו במנזר, הוא המשיך במסעותיו ברחבי יפן, סין ואירופה תוך שהוא לומד מגוון נושאים כמו דת, פסיכולוגיה, רפואה, אומנויות לחימה ונושאים מטאפיזיים מגוונים. השכלתו וניסיונו סייעו לו להתקבל למגוון עבודות פקידותיות ועיתונאיות. בשלב מסוים הוא גם הפך למזכירו האישי של ראש מחלקת הבריאות ביפן, שינפיי גוטו, שלימים הפך לראש העיר של טוקיו. בזכות תפקידו זה הצליח אוסואי לרקום קשרים עם אנשי מפתח חשובים ברחבי יפן. הוא הפך לאיש עסקים מצליח. אבל לא לזמן רב.

בשנת 1914, בשל קשיים כלכליים ובעיות משפחתיות, נטש אוסואי את עולם החומר והחליט לשוב להר קוראמה, והפעם להקדיש את זמנו להתפתחותו הרוחנית כנזיר המשתייך לזרם ה"טנדאי בודהיזם". הוא החליט לנסות ולהגיע ל-"און שין דיט סוּמיי" מצב בו האדם נמצא בשלווה ושקט קבועים ללא קשר לנעשה סביבו. הוא ניסה זאת בתרגולי מדיטציה והחמרה אישית במשך כשלוש שנים אך ללא הצלחה. המורה שלו, נזיר זֶן, הציע שיחמיר את ניסיונותיו עד כדי מוכנות נפשית למוות על מנת להגיע לשלווה, ויבצע מדיטציית היטהרות מיוחדת בשם "מדיטציית לוטוס החרטה", שכללה רשימת איסורים והנחיות נוקשים למשך 21 יום, כמו צום, תפילות, שירה של מנטרות מקודשות וכמובן מדיטציה. בפברואר 1922 יצא אוסואי להר קוראמה והתחיל בתהליכי הצום, התפילה והמדיטציות. בין התרגילים שהוא ביצע הייתה עמידה מתחת למפל מים קטן בתהליך שמטרתו לטהר ולפתוח את צ'אקרת הכתר במסורת שנהוגה ביפן עד עצם היום הזה. הר קוראמה, עם הזמן הוא הלך ונחלש והיה מוכן למות, אולם אז, בחצות של היום העשרים ואחת, חווה אוסואי הבזק חזק של הארה רוחנית, מאוחר יותר הוא תאר זאת כאילו ברק פגע בראשו, והוא התעלף.

הוא התעורר רק למחרת, ולמרות מצבו הגופני המותש והחלש, הוא הרגיש שמחה גדולה, חיות עצמתית ובריאות כפי שלא חש מימיו. הוא חש שההכרה הרגילה שלו הוחלפה ברמה מדהימה של מודעות. הוא חווה עצמו כאילו הוא עצמו האנרגיה וההכרה של היקום כולו ושמצב מיוחד זה של הארה שחיפש – ניתנה לו כמתנה והוא לא ידע את נפשו מאושר.

הוא ירד מההר בתחושת דחיפות לבשר למורה ולספר לו. בדרכו נתקל באבן והבהן נפגעה. באופן טבעי הוא הניח את ידו על האצבע הכואבת וגילה לתדהמתו שאנרגיה זורמת ממנה, הכאב חלף והאצבע החלימה. הוא קלט שלא רק שעבר הארה מדהימה, הוא גם קיבל חיבור אל מקורות ריפוי.

כבר אז הוא הבין שזה ייעודו – לרפא וללמד אחרים. הוא החל באיזונים עצמיים, ואחר כך החל לאזן את אשתו וילדיו ושאר בני משפחתו. ומהר מאוד התחיל לחשוב על פיתוח דרך ושיטה שיסייעו לו להעביר את שחווה.

בשנת 1922 אוסואי עבר להתגורר בטוקיו, שם יסד ארגון רייקי בשם: "אוסואי רייקי ריוהו גאקאי" (Usui Reiki Ryoho Gakkai), בו לימד ופיתח את הרייקי לדרך מובנית. ארגון זה קיים ופעיל עד עצם היום הזה. במקום נוסף במרכז העיר טוקיו פתח אוסואי קליניקה ללימודי רייקי ואיזון אנרגטי, בתשלום, לאנשים שאינם חברים בגאקאי.

בשנת 1923 אירעה רעידת אדמה קשה סמוך לטוקיו שגבתה עשרות אלפי הרוגים והותירה פצועים רבים. אוסואי ותלמידיו רתמו את הרייקי לעזרת הפצועים והחולים הרבים שנפגעו כתוצאה מרעידת האדמה. בשל פעילות מבורכת זו יצא שמו של אוסואי למרחוק, הוא החל להתפרסם ברחבי יפן ואף קיבל מהשלטון אות הוקרה על עזרתו הרבה. הצלחת הסיוע של הרייקי לנפגעי רעידת האדמה הקשה היוותה גם היא גורם משמעותי בחשיפת הרייקי כשיטה רוחנית אנרגטית ברחבי יפן. בשנתיים שלאחר מכן היה אוסואי עסוק מאוד בלימוד הרייקי בערים שונות ביפן. בסך הכל הוא לימד כאלפיים תלמידים, מתוכם 16 הגיעו לדרגת Shihan (מורה) – דרגת הרייקי הגבוהה ביותר.

תוך כדי עבודתו, פיתח אוסואי את תורת הרייקי השלמה שלו. הוא פיתח את הסמלים, את טכניקות הגאשו, את Reji-Ho שהיא פנייה אל האנרגיה האלוהית להדריך את המטפל ולשלוח את ידיו את נקודת הטיפול ואת סקירת ההילה (Byosen) לצורך אבחון.

תוך כדי הטיפול בחולים והפצועים של רעידת האדמה נאלץ אוסואי להגדיל את מספר המטפלים והמורים שעבדו איתו. הדרך בה הוא הכשיר מטפלים הייתה העברת האנרגיה לסטודנטים באופן אישי תוך שהוא מחזיק בידיהם אך זו הייתה דרך איטית ומסורבלת ואוסואי פיתח את טכניקת החניכות ואת שיטת Reiju.

אחרי פרסומו כמרפא ולאור העבודה והקדשת חייו לטיפול, הוקירה ממשלת יפן את עבודתו והעניקה לו תואר כבוד (Kun San To). הוא המשיך במסעותיו לריפוי וללימוד, וב-3 לחודש מרץ 1926, כשהיה בדרכו ללמד באזור הפוג'יימה, חטף חיקאו אוסואי שבץ לב ונפטר. הוא נקבר במקדש סייהוג'י שמחוז טוקיו. בשנת 1927 הועמדה במקום מצבת הזכרון עליה נכתבו תולדות חייו ועיקרי אמונתו בקשר של גוף נפש.

הכיתוב על האבן נוסח על ידי ג'וזבורו אושידה, מורה שלמד ישירות ממיקאו אוסואי ויכול היה ללמד את תלמידיו באותה הדרך והשיטה של מורהו. אושידה היה יורשו של אוסואי כנשיא "החברה לשיטת הריפוי רייקי אוסואי", והעריכה הסופית בוצעה על ידי חבר אחר באגודה – מסאיוקו אוקטה.

חזרה