אינטואיציה על פי המילון היא קבלת מידע ממקור לא ידוע. ויקיפדיה מגדירה זאת כ-"היכולת לקבל ולפענח מסרים תוך-אישיים ללא חשיבה רצונית. מה שמאפיין את הידיעה האינטואיטיבית זו העובדה, שהיא נוצרת במהירות רבה (בן־רגע), ושהיא מופיעה בפתאומיות (בהשראה/בהברקה)". למרות מקורה העלום של האינטואיציה, אנו מתייחסים אליה כאל חלק רגיל ושגרתי של חיינו מבלי לתהות מאיפה היא באה, ופעמים רבות אף מתייחסים למידע הזה בכובד ראש ולוקחים אותו בחשבון בעת שקלול מצבים ולפני החלטה. הביטוי "יש לי תחושת בטן" מתאר זאת באופן הטוב ביותר. אף לא אחד חושד שהמידע באמת מגיע מהבטן ואין זה מפריע לנו להשתמש בו או להתייחס אליו בזלזול.
בחלוקה המגדרית, נחשבת האינטואיציה לכלי של נשים הרבה יותר מאשר של המין הזכרי, ולא מעט מדברים על החוש השישי של נשים או "החוש הנשי", וכשמחברים אותו אל "החוש האמהי" – אין גבר שיקום וימחה… המדע די תומך בענין, ומחקרי מוח מראים שיש לכך גם מתאם פיזיולוגי. מוח האדם בנוי משני חצאים (המיספרות), השמאלי קשור לחשיבה המבוססת על רציונאליות, תהליכי הגיון ולוגיקה ולקבלת מסקנות והחלטות. חציו האחר, ההמיספרה הימנית, אחראי לתחומים הקשורים ליצירתיות, לדמיון, לתחושות לגבי מצבים שונים, לצבעים ולצלילים ולהשפעתם על מצב הרוח, הבנת ניואנסים ולקריאה בין השיטין.
שני צידי המוח "מדברים" ביינהם והקישור נעשה באמצעות גשר, "כפיס המוח", המחבר בין שני הצדדים. מסתבר שאצל נשים הגשר רחב יותר מאשר אצל גברים. לדעת חוקרים, הופכת עובדה זו את השילוב שבין ההגיון והרגש אצל נשים לאמיץ יותר, ואת שיתוף הפעולה שבין השניים לחָלָק ולמהיר יותר, ולדעת רבים זוהי הסיבה שהאינטואיציה נחשבת לנשית יותר ומקובלת פחות אצל הגברים.
ואם לחזור לעניין התקשור, כל מי שהשתתף במפגשים רוחניים לא יכול שלא להבחין במיעוט הגברים המשתתפים בפעילויות אלו. אינני יודע מה המצב ברחבי העולם, אבל בישראל היחס הוא בערך גבר אחד על כל כעשר נשים. אפשר כמובן לחפש את שורשי התופעה בתחומי עניין שונים החל מהטיה חברתית ועבור לטענה הכללית שלנשים התקשור בא בקלות רבה יותר, וגברים פשוט מתייאשים, אבל המתאם אל האינטואיציה הנשית, ברור מאוד.
המידע בתקשור מגיע אלינו מישויות גבוהות, מההדרכות, מהספריה הקוסמית (האקשית) ומהעצמי העליון שאליהם אנו מחוברים, ומתאחסן במוחנו באופן ביולוגי שאיננו מבינים, ולעיתים, בעיקר אצל מתקשרים מיומנים, עושה את דרכו אל התודעה וגם זאת בדרך שכלל אינה ברורה. אולם אנשים רבים, אלה שהם בעלי אינטואיציה טבעית, ובעיקר נשים כמובן, משתמשים במידע הזה באופן "אינטואיטיבי" גם אם אינם יודעים שהמידע מגיע אליהם בתקשור.
האם בעובדה שהאינטואיציה היא לרוב מנת חלקן של נשים ועל כן גברים חסרי אינטואיציה נדונו לחיי שעמום ובלי תקשורים? ממש לא, כי את האינטואיציה ניתן לשפר.
האמנם? לדעת חתן פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן אכן ניתן. בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" הוא מתאר את פעילות המוח כשתי מערכות טכנולוגיות המתייחסות אחת לשניה באופן הדומה לשתי ההמיספרות. מערכת 1 (המקבילה להמיספרה הימנית), פועלת מאחורי הקלעים באופן לא מודע ולרוב ללא שליטה רצונית והפרופסור מציגה כאינטואיציה עצמה. הוא מסביר את ההחלטות האינטואיטיביות שלה כמבוססות על שילוב של מידע ופרמטרים רבים ושונים הנעלמים ממערכת 2 (שעיקר תפקידה הוא בביצוע חישובים והחלטות המחייבות ריכוז ומחשבה רבה).
פרופ' כהנמן אינו מתייחס בספרו לדרך בה מגיע המידע אל המוח. הוא מסביר שהמקור ל"תחושת הבטן" הוא מידע הקיים זה מכבר במערכת 1 היודעת להציף אותו בדרך שאנשים מכנים "אינטואיציה" ולא מתעסק בשאלה מהיכן הגיע מידע זה.
מה שחשוב לעניינו כאן הוא שפרופ' כהנמן טוען שניתן לשפר את היכולת האינטואיטיבית של כל אדם, ושהיא ניתנת "לתכנות". זוהי טענה חשובה מאין כמותה משום שכולנו, כל בני האנוש חשופים לעולם הרוחות, להדרכות ולישויות גבוהות, והמידע מהם מגיע אלינו תמיד. הקושי הוא כאמור בהעלאתו לרמת המודעות, ואם ניתן לעשות זאת בדרך אינואיטיבית על ידי שיפור היכולות הזו, הרי שיש בפנינו דרך חשובה להפוך מידע זה למסר ברור ומובן!
פרופ' כהנמן מגדיר שלושה עקרונות העובדים יחדיו ובשילוב ומאפשרים את שיפור היכולת והם: חוקיות ברורה, תרגול רב ומשוב מיידי ורציף וכדוגמא להצלחה כזו הוא מציג את שיטת "מיון האפרוחים".
את הרעיון לכך שאב הפרופסור מפרסום של שלושה מדענים יפנים משנת 1924 על טכניקת מיון אפרוחים המבוססת אינטואיציה המאפשרת למיין את האפרוחים לזכר ונקבה כבר ביום הראשון(!) לבקיעתם. מגדלי האפרוחים שואפים למיין מהלהקה החוצה את האפרוחים הזכרים בשלבים המוקדמים ביותר האפשריים, אך הבדיקה הויזואלית, מאפשרת מיון כזה רק בגיל ארבעה שבועות.
על פי שיטתם ניתן להכשיר אדם שימיין בין הזכרים והנקבות באופן אינטואיטיבי ואר. די. מרטין חיבר ספר בשם "מומחה למיון אפרוחים" המתאר את תהליך ההכשרה. המתלמד עובר על אלפי אפרוחים ביום וממיין אותם רק על פי האינטואיציה שלו. לידו עומד אדם, מנחה המומחה למיון, ועוקב. בכל פעם שהמתלמד טועה, המנחה מתקן. ומסתבר שאט אט, מספר השגיאות של המתלמד יורד עד שכעבור כמה חודשים הוא מצליח לבצע מיון נכון כמעט לחלוטין. מרטין אומר שאין אדם היודע להסביר מה מניע את ממיין האפרוחים לקבל החלטה זו או אחרת, אך מסתבר שקרוב ל-100% מבחירתם נכונה. כששאל אותם, גילה שגם לממיינים עצמם אין תשובה והמרב שהם יכולים לומר הוא שהם "מרגישים" את האפרוח.
שיטה זו אומר כהנמן, מוכיחה שניתן ל"תכנת" אינטואיציה כל עוד מיישמים את שלושת העקרונות – החוקיות, שבאה לכלל ביטוי בהגדרה "זכר או נקבה", תרגול רב ומשוב מיידי הניתן על ידי המומחה שעומד ליד המתלמד.
ומה זה עוזר לנו? אנשים המעדיפים לתקשר ולא למיין אפרוחים, יימצאו שיטה זו מעט מורכבת. קשה ליישם את שלושת החוקים כי בתקשור החוקיות הרי אינה ברורה וקשה למצוא מנחה שניתן להצביע עליו כעל מומחה לאינטואיציה שיתקן את השגיאות. אז מה? אבוד לנו, הגברים? לא ולא. אמנם אין זה מעשי שנתכנת את עצמנו, אך שיטת מיון האפרוחים מוכיחה לפחות ששיפור האינטואיציה הוא עניין מעשי וראוי להתחיל בחיזוק המודעות לאינטואיציות חבויות, ולחזק את הכרתנו בקיומן.
קל לומר… ואיך עושים את זה? למזלנו זה די פשוט, לא מורכב, ונכון לכל מי שרוצה ללמוד תקשור – גברים ונשים כאחד. כל מה שנדרש הוא רצון, אמונה ודבקות במטרה, וגם את אלה לא במינון מוגזם. הטריק הוא לשים לב לצירופי מקרים מוזרים ולציין אותם לעצמנו. פגשת מישהו שיום לפני כן נזכרת בו מאיזו סיבה לא ברורה? ציין לעצמך. התנגן לך שיר בראש ואחה"צ נתקלת בשמו של המבצע? ציין לעצמך. נכנסת למשרד והייתה לך תחושה נעימה? ציין זאת. התחושה הייתה קשה ומעיקה? ציין גם זאת. אסוף לעצמך אירועים ומקרים שאין בהם הגיון או הסבר ברור. ככל שתתמיד, תלמד לזהות את האירועים עוד לפני שהתרחשו. לאט ובמשך הזמן תגלה שיכולתך האינטואיטיבית מתחזקת, והנה אתה מניח לעצמך תשתית חשובה ליכולת התקשור שלך.