רק היום – אוותר על הדאגה
- דר' אוסואי טען שהרייקי מרפא את ההווה אך גם את העבר ואת העתיד. הדאגה היא משהו עתידי, ואדם דואג הוא אדם שבונה לעצמו ציפיות שליליות כלפי העתיד. מי שנמצא בדאגה, מתנתק מהווה וחי בזמן אחר ולא נכון.
- דאגה גורמת לנו לעקה ולמתח המשויכים לעתיד במקום לחיות את הרגע, את ההווה. דאגה לכן, מנוגדת לרעיון ולתכלית של "רק היום". אין זה אומר שלעולם לא נדאג, זה אינו מציאותי ולכן המשמעות של "רק היום" מביאה אותנו לאפשר לעצמנו לחיות ברגע זה ללא הדאגה והמתח הנובעים ממנה.
- דאגה גורמת למתח וכך פוגעת בתפקודנו השוטף, מביאה אותנו לכלל החלטות שרירותיות ולחשיבה נטולת היגיון ובכך אף מפריעה לחיבור אל האני העליון ולבריאה.
- מקור הדאגה הוא הפחד מהשינוי ומאובדן השליטה, לכן רק היום נהיה בהכרת תודה. חיים ושהייה במצב של הכרת תודה, יכולים לגרום למצב ההופכי – להחליף גישה שלילית במחשבות חיוביות, ובעצם למשוך אלינו שפע והצלחה
- דר' אוסואי ראה בהשגחה הקוסמית ערך חשוב ביותר. כל מה שקרה, קורה או יקרה הוא פועל יוצא של השגחה זו, ובעצם הדאגה יש אלמנט של חשש מפני מה שעומד לקרות לנו או ליקרים לנו, והמשמעות על כן היא – אובדן האמון בבריאה ובהשגחה האלוהית.
לדאגה יש משמעות עמוקה מאוד. זו לא הדאגה הנקודתית, אלא דרך חיים "מקולקלת". הדאגה בולמת אותנו, משתקת אותנו (על פי מחקרים, הדאגה משתקת כ-40% מיכולותינו), מכבידה עלינו ועל סביבתנו.
בדאגה יש משום בזבוז אנרגיה ולכן יש צורך לבטל אותה ולהפסיק בזבוז מיותר זה. ההפך מהדאגה הוא השחרור.
דרכים לפתרון:
- הדאגה מזינה את עצמה. ולכן אין להגיב לדאגה אלא לפעול לתיקון המצב. צריך להבין שאם אין ביכולתנו לתקן את המצב, הרי שברור שאין טעם להוסיף לבעיה גם דאגה שלא עוזרת…
- יש לפעול במקום להגיב. Act במקום React
רק היום – אוותר על הכעס
- הכעס דומה לדאגה בהשפעתו על הגוף אך בהבדל עקרוני אחד – בעוד הדאגה מופנית לעתיד, הכעס נובע מפעולות שאירעו בעבר או בהווה.
- הכעס הוא תוצאה של תחושת חוסר שליטה על סדר הפעולות או ההתנהגויות ובשלב ראשון הוא עלול לגרום לנו לפעולה מתוך עצבים תוך אובדן החשיבה הרציונאלית וההיגיון. הוא מוביל לאובדן חמלה ואהבה וחיבור אליו עשוי אף לעורר מחלות פיזיות
- הכעס נובע מהפער שבין הציפיות למציאות. הציפיות הן ממה שבניתי לעצמי כדרך חיים, ואני שופט את עצמי לפי המסננת הזו.
- הכעס כמו הדאגה נובע מאובדן החיבור אל השגחה קוסמית – בכך שאנו מאבדים את האמון שהכל נעשה מתוך כוונה, מטרה ותכלית. אבדן החיבור פוגע ביכולתנו להעניק את אנרגיית הרייקי לאחרים
- הכעס הוא סוג של "גול עצמי" משום שיש בו אלמנט של "משוב חיובי" שמזין את עצמו.
- כעס נובע מחוסר שיתוף בציפיות. "ברור לי מה שצריך להיות, וכל מי שמתנהל אחרת טועה ומרגיז".
איך מטפלים בכעס? בכמה דרכים:
- בעת הכעס, אנו נוטים להחזיר לאדם שהכעיס אותנו באותה מטבע. כמו למשל לומר לו בהתרסה "פגעת בי" מה שיכניס אותו למצב של התגוננות שלא בהכרח יסיר את מקור הכעס. לעומת זאת – שיתוף בכאב הגורם לכעס, יביא לתוצאה חיובית ולכן גם לשיכוך הכעס
- לקחת אחריות על הסיבה לכעס ולהבין את מקורה
- לשאול את עצמנו שאלות כמו "האם מי שהכעיס אותנו עשה זאת מתוך כוונת זדון?, האם הוא כלל מודע לעובדה שהוא הכעיס?
- לשחרר את הכעס על משהו אחר – לחבוט בכרית, לצעוק מול קיר וכו'.
- אפשר, ואף רצוי לסלוח. ואיך מבצעים סליחה כאשר בהכרתנו זה קשה לביצוע? באמצעות הדמיון. קוראים לסובייקט 3 פעמים, ממלאים אותו אור וסליחה וחוזרים על זה כמה וכמה פעמים עד שהכעס עובר ומתפוגג.
רק היום אחיה בהכרת תודה
- בהכרת תודה יש איזון. מי שחושב שהכל מגיע לו – יכעס כשלא יקבל, ולא יכיר תודה כאשר הוא כן. בהכרת תודה איננו פוסלים את העובדה שיש בנו רצון לקבל, אך לא שוכחים להודות ולשבח את הנותן ובכך גם מכירים בערך העצמי וגם מזרימים תחושות חיוביות למקבל.
- כאשר אנו אסירי תודה על מה שיש לנו, אנו מביעים רגש חיובי אשר מפעיל אתהעיקרון האוניברסלי של "דומה מושך דומה" ועל כן כל הנדרש יינתן לנו
- הכרת תודה כמו בחיוך, בסליחה, במילים טובות גורמת לשיפור בחיי הזולת והוספת אושר לחייהם.
- להכרת תודה יש ערך חשוב בזמנים קשים. אם אדם יכול לחיות בתודה ברגעים קשים הוא ימנע מדאגה, מכאב, ומלחצים
- הכרת תודה היא סוג של הודאה בטוב ומאפשרת לאדם להמשיך ולרצות, ולכן גם למשוך אליו טוב.
רק היום ארוויח את לחמי ביושר
עבודה ביושר ובהגינות היא עקרון חשוב. היא מבטאת את היחס של האדם הן כלפי עצמו והן כלפי סביבתו. עבודה אינה בהכרח רק פרנסה או קשורה לכסף. עבודה היא כל עיסוק אשר יהיה.
עבודה תוך הקפדה על יושר גורמת לסיפוק ומביאה מטרה ומשמעות לחיים. ניתן לפצל זאת בין שתי זוויות ראייה – יושר כלפי עצמי ויושר לזולתי.
לצערנו לא כל אחד יודע ומסוגל לבדוק את עצמו אם הוא עושה את עבודתו ביושר. ויושר לעניין זה יהיה – האם הוא נמצא במקום שבו טוב לו? האם הוא אוהב את עבודתי? ואם לא, למה הוא ממשיך בכך? האם בבוקר הוא "הולך לעבוד או הולך לעבודה? כמה פעילות תורמת וחיובית הוא מפסיד בעוד הזמן רץ וחולף לו, מבלי שהוא עושה דבר לשיפור?
כמובן שאדם יכול להמשיך ולשקר לעצמו, אבל זו בחירתו, וזו דרכו, והיא מובילה אותו לחוסר סיפוק בחייו, חוסר הצלחה וכל אלה מזינים את עצמם ומובילים את האדם למצבים רעים וקשים, המביאים גם לירידה במצבו הגופני והנפשי.
אל אלה יש להוסיף את החוק הקארמתי – מה שאתה עושה, חוזר אליך כי פעולה מושכת פעולות דומות.
כאשר חוסר היושר מכוון לסביבה, השפעתו על האדם גדולה לא פחות. החיים בחשש של "מתי אתפס", או במקרים טובים יותר – של ייסורי מצפון, יכולים להביא לפגיעה בגוף ובנפש של האדם.
עבודה ביושר מאידך, היא דרך חיים מצוינת. ע"י התמקדות בלעשות את עבודתנו על הצד הטוב ביותר אנו חולקים את הטוב שלנו עם אחרים מה שמעודד אחרים לעשות את אותו דבר, וגורם להם לצמוח ולגדול. יש כאן משום היזון חוזר כי תוצאת פעולתם הם משפיעה גם עלינו וחוזר חלילה.
רק היום אכבד כל יצור חי ואת הורי ומורי
עקרון זה מופיע בשתי צורות – רק היום "אכבד כל יצור חי", ו-"אכבד את הוריי ואת מוריי".
בגישה הראשונה מקפלת בחובה כל יצור חי כולל אותי עצמי, וגם את הוריי ומוריי, ולא נותנת העדפה מיוחדת למי מהם. הכבוד והאדיבות כלפי הזולת מפעיל באופן אוטומטי את עקרון ה-"דומה מושך דומה" ובכך עוצמתו משום שברגע שנהיה אדיבים לכל אדם, תוחזר אלינו אדיבות.
גישה זו מגיעה ממקום של כבוד והכרה שלכל אדם באשר הוא יש דעות שונות שלא דומות לאלו שלנו וההערכה וכבוד כלפיהם חוזרים אלינו בצורות שונות – היא מניעה אנשים לכבד אותנו, לעזור לנו ולשפר את קשרינו עמם ועם אחרים.
חשוב מאוד להפעיל את הכבוד גם כלפי עצמי, ויש רק להיזהר שלא להפוך אותו למוגזם, מה שיכול להניע במקרים תחושות של כעס וניכור מצד הסובבים.
הגישה השנייה, המדגישה את ההורים והמורים נובעת מהמחשבה שהם אלו שנתנו לנו את גופנו הפיסי, לימדו אותנו את אשר אנו יודעים והעניקו וממשיכים להעניק לנו מניסיונם, אולם לא מדובר רק בהיסטוריה. הכבוד וההערכה שאנו מרגישים כלפי מה שקיבלנו מהם מחזק את הקשר ומאפשר להם להמשיך ולהעניק לנו מתוך ניסיונם העשיר.