יקומים מקבילים, רב-יקום

נושא היקומים המקבילים הטריד את ראשי וכבר בספרי "נסעתי בזמן – תיכף אשוב" התייחסתי אליו. הדפים הבאים לקוחים מתוכו.

יקום מדרגה 1יקום מדרגה 2 | החתול של שרדינגר ויקום 3 | היקום המתמטי | והעולם הרוחני?

זה שאני ספקן אמרתי כבר? את העובדה שג'וק ההיגיון הצרוף והגישה המדעית הם חלק ממני כבר ציינתי? ובכן, גם כעת, לאחר כל המסע שעשיתי במחקר מישורי הקיום והעולמות האחרים, גם לאחר התקשורים שנחשפתי להם במהלך העבודה, עדיין מקנן הספק ואני חייב "לתת צ'אנס" לאפשרות שאם באמת יש שם משהו הוא צריך להימצא בפיזיקה העכשווית, הידועה, או לפחות ברעיונות המגיעים מעולם המדע. נכון שחלק הארי של אנשי המדע מפקפק ודוחה מכל וכל את האפשרויות שאני מעלה כאן, אבל לפחות חלקם, מסתבר, מוכנים לדון בעולמות אחרים, עולמות מוזרים – לא מובנים ולא מוכרים. ועל כן, לפני שאוכל להמשיך ולדון בנשמות, במלאכים ובשאר שוכני העולמות הגבוהים, אני חייב, לפחות כלפי עצמי, לבדוק גם את התיאוריות האלו.

הפתיחות לנושאים רוחניים תופסת מקום ההולך וגדל בקרב אוכלוסייה שעד לפני שנים לא רבות התייחסה לרעיון בזלזול-מה, תוך חיוך סלחני. היום, כשגישת העידן החדש (New Age) הפכה נושאים אלה ללגיטימיים יותר, ישנם רבים שמעלים תחום זה אל חזית בימת הדיון המחקרי באופן מעמיק יותר ובקבלה רחבה יותר.

אין זה אומר שכולם, כולל הקהילה המדעית, מקבלים מחשבות וגישות אלו כמובנות מאליהן, והאמת היא שרבים דוחים את ההנחות, ההשערות או את ה"הוכחות" (האמפיריות ברובן) מכל וכל, ונזהרים אף מליפול במלכודת של "לבדוק רק כדי לקרוא עליהן תיגר ולהסיר את השטות הזו אחת ולתמיד מסדר היום", כי מבחינתם – רוחות, שדים ושאר מרעין בישין הן עניין לפתיים חסרי הבנה. אם בכל זאת נוצר שיח כלשהו, הרי הוא מתויג כמטפיזיקה.

מטפיזיקה היא תחום חשיבה הדן בשאלות הקיום, והיא כוללת שאלות בנושאים הנמצאים מחוץ לעולם הגשמי. העולם הרוחני הוא על כן מטפיזיקה, בעוד היקום ועולמנו החומרי שייכים לתחומי הפיזיקה. אבל עולם המחקר דינמי מטבעו ואינו שוקט על השמרים וכתוצאה מכך מרחיבה הפיזיקה את תחומי עיסוקה, ונושאים שבעבר נחשבו מטאפיזיים הופכים ל'תקינים', ונכללים כתחום מדעי לכל דבר ועניין. העיסוק בחשמל ובשדות אלקטרומגנטיים בלתי נראים שפרץ לעולמנו רק לפני כמה מאות שנים, תורת היחסות הקובעת שבמהירויות גבוהות הזמן מאט את מהלכו, ונושאים מהפיזיקה הקוונטית כמו דואליות, עקרון אי הוודאות, שזירה קוונטית וכל מה שנובע מתורת המיתרים המדברת על מציאות רב-ממדית (11 ממדים!) נחשבו בעת שהוצעו לעולם בבחינת דמיון מופרך ועיסוק בשיגיונות, וכיום הם מרכיב חשוב של עולם המדעים, ושל הפיזיקה בפרט.

מאז מחצית המאה העשרים, וביתר שאת לקראת סופה, הצטרף לרשימה זו המושג "רב-יקום".

רעיון היקומים המרובים נטבע כבר ב-1895 על ידי הפילוסוף האמריקאי וויליאם ג'יימס אך עד לאחרונה היה רק בגדר רעיון מחשבתי שמלווה את המחשבה האנושית מזה זמן רב.

בתחילת שנות האלפיים, תפסה את תשומת ליבם של קוסמולוגים ברחבי העולם טענה חדשה המדברת על כך שהיקום בו אנו חיים אינו היחיד, ושבמקביל אליו קיימים מיליארדים רבים של יקומים אחרים, ושהיקום "שלנו" הוא רק אחד מיני רבים, ולאו דווקא החשוב שבהם או בעל איזו ייחודיות. המקור למחשבה זו נובע מתיאוריית המפץ הגדול שלפיה מתפשט היקום שלנו מאז המפץ הגדול זה 13.9 מיליארד שנים ותופס נפח במרחב, אך כתוצאה ממה שקרוי "אופק האירועים" אין אנו יכולים לראות מה יש מעבר לו, ועולה השאלה אם יש שם משהו. ובעצם, למה שלא יהיה משהו? ואם יש שם משהו, האם הוא קשור אלינו, למשהו אחר? אולי יקום נוסף? ואם יקום אחר, אז אולי שניים, שלושה? אינסוף יקומים? נכון שאיננו יכולים לראות אותם, לתקשר איתם או לחוש בהם, אבל זה הרי לא אומר שהם לא קיימים, נכון?

אותי, כמי שמחפש את העולמות שמעבר ואת הקשר שבינם לבין עולמנו אנו, תפסה השאלה הזו כאפשרות לפתרון השאלות בהן אני מתחבט. אולי יקום חיצוני הוא מקום המסתור של גן עדן והגיהנום רחמנא ליצלן? המחשבה הזו מצדיקה "צלילה" אל תוך תיאוריות היקומים המקבילים ולנסות לחפש שם את התשובה. חשוב לציין כאן שהמדענים שנדרשו לנושא ומתחבטים בו, נחלקים לשניים – אלה שמבטלים כלל ועיקר את האפשרות הזו, ואלה שמאמינים שיש לו קיום.

נקודת המוצא למחשבה בדבר קיומם של יקומים מקבילים, היא פילוסופית משהו. המפץ הגדול, פרץ האנרגיה האדיר שיצר את היקום, יכול היה ליצור אותו באופנים שונים, בחומרים שונים ואף בממדים אחרים. איך זה שנוצר רק יקום אחד, ודווקא זה שבו ייתכנו חיים? בטענה שלמרות הפליאה, זה אכן מה שקרה, יש הסכמה גבוהה מאוד עם הגישה הדתית, כי על מנת שהיקום ייווצר דווקא באופן זה היה צורך באיזה סוג כוונה והכוונה, מה שמבסס את הטענה בדבר קיומו של האל, זה שיצר את עולמנו בדיבור אחד. על כן, ואם איננו מוכנים להסתפק בתשובה זו, עלינו להניח שאפשר שאכן נוצרו יקומים רבים, שונים אחד מהשני במבנה הפיזיקלי, ובאותו אחד שהחיים ייתכנו – הם אכן נוצרו.

נדבך נוסף שדחף לפתרון באמצעות הרב-יקום, היא שאלת המרחב. היקום שלנו מתרחב וזו עובדה שאין כיום חולק עליה. יתרה מכך, לאחרונה הסתבר גם שקצב ההתרחבות עצמו גדל. בתוך מה הוא מתרחב? לאיפה? כנראה שיש משהו מחוץ ליקום שלנו, מרחב שבו אנו מתרחבים.

אהה. יופי. יש מרחב אינסופי שבו אנחנו מתרחבים.

אם כך, שואלים החוקרים, מי קובע שהיקום שלנו יחיד במרחב הזה? ואם המרחב הזה הוא אינסופי, הרי שיכולים להיות בו אינסוף יקומים שלא יודעים דבר וחצי דבר האחד על רעהו, לא?

במהלך חמישים השנה האחרונות, המחשבה הזו על רב-יקום, או יקומים מקבילים, תפסה לה מקום אצל המדענים, שכאמור, חלקם מאמינים בה ואחרים פוסלים על הסף…

בסוף שנות התשעים של המאה העשרים פרסם האסטרופיזיקאי מקס טגמארק מאמר בו סקר את התיאוריות השונות העוסקות ביקומים מקבילים, דן בהן, וסיווג אותן לפי ארבע רמות. חלוקה זו מקובלת כיום על רוב המדענים ועל כן, גם בדפים אלו אתייחס לתיאוריות השונות בעניין יקומים מקבילים, או בשמם האחר "תיאוריות הרב-יקום".

ווילאם ג'יימס (1842-1910) היה פילוסוף ופסיכולוג אמריקאי ופרופסור באוניברסיטת הרווארד. במאמר "?Is Life Worth Living" שהופנה אל ארגון ימק"א באוניברסיטה ב-1895, הוא טבע לראשונה את המונח רב יקום (Multiverse) ועשה זאת בהקשר של בחינת המוסריות והטבע. המונח החדש התפרסם בעולם אך נשאר כגדר רעיון ותו לא.

מקס טגמארק (יליד שוודיה, 1967) הוא קוסמולוג ואסרופיזיקאי המשמש כפרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), פרסם מאמרים רבים כשהמפורסם בהם הוא "השערת היקום המתמטי" בו הוא טוען שכל מבנה הקיים מתמטית חייב להיות קיים גם במציאות הפיזית. הוא טען שבגישה זו יש את הפתרון לשאלת "התיאוריה של הכל", התיאוריה המאחדת את כל תורות הפיזיקה. במאמר שפרסם בסיינטיפיק אמריקן, הוא ריכז את כל התיאוריות הידועות לשאלת היקומים המקבילים ובו הוא דירג את ההשערות הקיימות לארבע דרגות של יקום.ובמאמרים הבאים תמצאו מידע על פי חלוקה זו.

יקום מדרגה 1יקום מדרגה 2 | החתול של שרדינגר ויקום 3 | היקום המתמטי | והעולם הרוחני?