מישורי הקיום

טל': 050-7371796

חזרה

לנוחותכם – קראו את המאמר תוך האזנה להקראתו!

מה קורה לה לנשמה מרגע שהיא נפרדת מהגוף?

במהלך השנים, הצטבר מידע רב על העולם הרוחני. רובו הגיע ממקורות עלומים, מאנשים שקיבלו אותו בדרך של תקשור או מספרות עתיקה. מידע רב ירד אל בני האדם במהלך השנים, חלקם קיבלו זאת כמסר אישי "מהאלים" או מרוחות שמהותן לא מוגדרת ולא ברורה ואחרים פירשו זאת כמסר ישיר מאת האלוהים כמו הנבואות למשל. וכמספר הדתות, כמספר התרבויות – כך מספר הגישות. אולם אף לא אחת מפיסות המידע האלו עומדת בקריטריונים של עולם המדע כמקור מהימן, או כמידע הניתן לבדיקה ואימות.

רוב בני האדם מדברים על משהו שהוא "עולם שמעבר" ומנסים להבין מהו או איפה הוא, אך לא יהיה זה נכון להתייחס אליו כאל "מבנה". מבנה הוא משהו התופס נפח בחלל והוא בעל שלושה ממדים והעולם הרוחני הוא משהו אחר לחלוטין, הוא משהו מופשט ללא כל ביטוי המוכר לנו וכדי להתמודד עם השאלה מהו העולם שמנגד עלינו לאמץ מונחים אחרים ומחשבה שונה.

העולם "שמעבר" הוא גדול ונשגב ותהיה זו יומרה לבן אנוש לבקש להבינו. זהו עולם של תודעה, של חוסר כל חומר או צורה שאנו מכירים. והוא לא נמצא "למעלה" או "למטה", הוא לא בצדדים והוא לא בשום מקום. הוא מחשבה הנמצאת בנו, בתוכנו אבל הוא לא רק מחשבה במשמעות של הרהור, הגות, אלא גם כתודעה שהיא סוג של חומר, לא החומר שמדע הפיזיקה האנושי יודע להגדיר, אלא אנרגיה עצמאית שניתן להבין (או אף להגדיר) רק במונחים הנשגבים מהבנת האדם. גם אם נקבל הסברים – הם יהיו מוגבלים רק לאותם אלמנטים שאנו יכולים להשיג ולהבין במוחנו הפיזי. אולי נקבל מידע נוסף, אך הוא יהיה במסגרת תחושות, חלום ודמיון. ולרוב, גם אם נחשוב שהבנו ופירשנו אותו כהלכה, אין לנו אישור כלשהו שאכן כך עשינו.

בספרי "סיפורה של נשמה" (הוצאת מרקם) סיפרה לי נשמה את קורותיה, על "מה שקורה שם, אצלם" ולמרות שיש בו מידע רב, הוא עדיין סופר במסגרת מגבלות יכולתי להבין ולתפוס.

במאמר הזה אני רוצה להתמקד בזוית ראייה אחת. לא בסיפור האירועים שהיא חווה אלא במהותה "החומרית" שם. איזה תכונות היא מגלה מחדש, ואילו היא מאבדת. אני רוצה להבין את הסביבה בה שוהה הנשמה, ולמעשה את מסע הנשמה ברבדים השונים ("מישורי קיום") בהם היא מתנהלת מיום פטירתו של אדם וחזרתה אל עולם הנשמות.

מעברה של הנשמה אינו כזה של "קפיצה" אחת מגוף חי – למלאך. זהו מהלך מורכב המתבצע לאורך מספר מישורי קיום המעבירים אותה אט אט, דרך הרמות השונות מעולם פיזי וחומרי, לעולם רוחני.

כל המישורים הם רוחניים במהותם ונבדלים ביניהם באופני חווייתה של הנשמה. התורות השונות המדברות על כך נבדלות אך במעט האחת מהשנייה, וניתן למצוא מכנה משותף לרובם – שלושה רבדים נמוכים (מישורי הקיום האתרי, הרגשי והמנטלי) וארבעה גבוהים (המישורים הרוחניים) השונים זה מזה ברמת "דחיסות האנרגיה" שבהם.

המישור האתרי

כאשר אדם הולך לעולמו מקובל לומר שהנשמה עוברת "לצד שני" ועושה זאת דרך "שער הנשמות". להבדיל ממידעים על רבדים אחרים, הידע על שער זה מגיע דווקא מתוך עדויות של אנשים שחוו מוות קליני אך חזרו לחיים. זוהי תופעה שמיליונים רבים בעולם חוו אותה וזכתה לכינוי "חווית סף מוות" (NDE – Near Death Experience) ותיאורה חוזר על עצמו בצורה כזו או אחרת – תנועה בתוך מסדרון אפל שבקצהו אור גדול. לא אור מסנוור אלא רך ומזמין והם מוצפים בתחושה של אהבה גדולה המעורבת בשמחה של חזרה הביתה.

מניתוח הסיפורים של אלה שהתעוררו וחזרו לחיים, עולה שהם חשו את העולם הפיזי מחד, אך גם את העולם הרוחני מאידך ועולה השאלה "איפה הם היו"?

בשלב זה שבו הנשמה התנתקה מהגוף, בין אם תמשיך בדרכה או שתבחר לחזור אל החיים, היא כבר חשה את מהותה הרוחנית אך עדיין גם את עולם החומר – היא נמצאת ברובד שנקרא "המישור האתרי".

המישור האתרי הוא המישור הקרוב ביותר במהותו לעולם הפיזי ומייצג את הפן הרוחני שלו. אם נשווה זאת לגישת הקבלה המדברת על "ארבעה עולמות מרכזיים" (אבי"ע – אצילות, בריאה, יצירה, עשייה) הרי שהמישור האתרי מקבל לעולם העשייה – העולם הנמוך ביותר.

רמת דחיסות האנרגיה במישור זה פחותה מאשר במישור הפיזי, אך השוני אינו גדול והעצמים שבו עדיין נחווים כחומריים. האנרגיה מוגבלת למהירות האור – ועל כן לזמן שבו, יש משמעות אמיתית. אך מישור קיום זה כבר אינו היקום הפיזי והביטוי לכך הוא בהתנהגות הזמן והחלל המאבדים בו עקביות ומגבלות.

לו יכולנו להציב עצמנו במישור זה ולהשקיף ממנו אל העולם הפיזי, נניח אל פינת האוכל שבבית, היינו חווים את השוני שיש לנקודת מבט זו. היינו עשויים לראות שצלחת האוכל ששטפנו אתמול נמצאת עדיין על השולחן, אך כך גם הצלחת שנאכל בה מחר! חלל החדר יכול להיראות שונה – גדול יותר או קטן יותר, ואולי אף מסודר אחרת. הסיבה לכך היא שאי-העקביות של הזמן והחלל מתחילים להציג את מאפייניהם הנזילים. עם זאת ולמרות החופש מכללי זמן וחלל, המישור האתרי עדיין נשלט על ידי הרבה מחוקי המישור הפיזי.

החיבור שבין הנשמה הנמצאת במישור זה אל סביבת האדם שמגופו יצאה זה עתה – חזק עדיין, והנשמה חשה מגוון של רגשות המלווים את המוות, והעצמים עדיין מוחשיים באופן פיזי.

את הניתוק שבין היקום הפיזי לזה הלא פיזי, נוכל לראות רק במישורים הבאים, המרוחקים יותר.

המישור הרגשי (או האסטרלי)

בשלב כלשהו שאחרי המעבר אל עולם הנשמות, הנשמה משתחררת מהמישור האתרי ועוברת אל המישור הבא – המישור הרגשי. זהו המישור בו מתקיימות נשמות הנמצאות בין שתי תקופות חיים יחדיו עם ישויות גבוהות יותר כמדריכים ומלאכים שונים. בני אדם הבקיאים בשיטות של מדיטציה ובעלי ניסיון מדיטטיבי רב, יכולים בעת היותם שרויים במדיטציה עמוקה, לחוות את המישור הזה ודרכו גם משמעויות שונות של העולמות העליונים.

אם נשווה את מישור זה לתיאור העולמות של תורת הקבלה – זהו עולם היצירה.

המישור הרגשי הוא הראשון השייך במלואו ליקום הלא פיזי. האנרגיה כבר עדינה עד כדי שהעצמים אינם חומריים יותר. לו היינו חוזרים אל אותה פינת אוכל, אך הפעם במבט הנובע ממישור זה, היינו מגלים שהקירות לא מהווים מכשול ואפשר לעבור דרכם. האנרגיה כבר לא מוגבלת למהירות האור, אך עדיין אינה חופשית לחלוטין והזמן נראה כאנדרלמוסיה… לדוגמא, במקום הצלחת של אתמול אותה ראינו בהיותנו במישור האתרי, אנו עשויים לראות את כלי האוכל של הסבתא רבתא שלנו, ואז וללא כל סיבה נראית לעין, היו הצלחות הופכות לסמארטפון שלנו. אחר כך פינת האוכל כולה הייתה נעלמת, והיינו מוצאים עצמנו בחדר השינה…

הסיבה לכל אלה היא שהאופי המשתנה של המישור הרגשי הוא חלק טבעי של ההתרחשות כאן ומתרחש לרוב. המציאות של רגע לרגע שאנו מכירים מחיינו הפיזיים לא קיימת כאן, והחיבור בין אנשים לסביבתם ולחפצים אינו בציר הזמן המוכר לנו אלא על ידי עוצמת הרגשות המחברת ביניהם ולדוגמא, ייתכן שהחיבור הרגשי של סבתא רבתא לצלחות האוכל שלה היה דומה לחיבור שלנו אל המכשיר הנייד, והשניים האלו מחוברים לרגש משותף אחר שלנו – החיבה לחדר השינה.

המישור המנטלי

המישור המנטאלי הוא המישור הגבוה ביותר מבין שלושת הרבדים הנמוכים. מישור זה, ששמו מעיד על אופיו, שייך לתודעה המבוטאת בחשיבה – לא זו הנוצרת בשכל האנושי, אלא אחרת הקיימת בְּעולם משל עצמה, מנותקת מכל הקשר אל גופים חומריים. אם נשווה גם את המישור הזה לתורת העולמות של הקבלה, נמצא קווים משותפים בינו אל "עולם הבריאה" הקבלי.

מזוית ראייה אנושית, נוכל לומר שבעולם זה באים לכלל ביטוי כל הישגי האדם בתחומי המדע והיצירה. התנועה במרחב ובזמן באופן המוכר לנו – נעלמת לחלוטין. המרחקים לא נמדדים במטרים ולא בזמן אלא מוגדרים על ידי תפיסות מחשבתיות ורעיוניות, והופעתם (או היעלמותם) של עצמים נובעת מדרך חשיבה, מתפיסות ומגישות שבמישור זה יש להן משמעות גדולה יותר מאשר ליציבות הפיזית. חשיבות החלל והזמן מצטמצמת כאן רק לדרך בה הם מאירים את הדברים ולכן מהירות התנועה של האנרגיה או החומר, מקבלת משמעות חדשה לחלוטין. האנרגיה או העצמים יכולים להיעלם לפתע ולהופיע בו זמנית במקום אחר ואולי אפילו בכמה מקומות שונים ולעיתים אף ללבוש צורה אחרת, ונראה שהם מאבדים את מה שמחבר אותם אל תוך עצמם. המחשבות שנוצרות בתודעה אחת, מועברות לתודעה אחרת באופן מיידי וללא צורך בשפה או מילים המיותרות לחלוטין במישור זה.

המתחם הגבוה של הנשמה

ארבעת מישורי הקיום הבאים שונים מאוד מהמישורים הנמוכים יותר. כאן קיים רק ממד תודעתי והוא לחלוטין אינו פיזי. זהו הממד של החלק הרוחני של הנשמה והמקום בו קיים חיבור בין כולנו, מה שבלשוננו נאמר "אחדות". לאנרגיה כאן אין כל תבנית מוכרת ותנועתה היא בשינוי מתמיד של מהותה. חפצים לא קיימים כאן כעצמים, וזמן וחלל אינם רלוונטיים כלל. פינת האוכל, במבט מעמדת מתחם זה, כלל לא קיימת אלא במודעות בלבד. לנו עצמנו לא היה גוף או צורת גוף, ולא היה ביכולתנו ליצור כל קשר פיזי ביחס למשהו או דבר כלשהו. מה שיש ביכולתנו ליצור ולהתנסות כאן, הם יחסים וקשרים. אפשר לפגוש אחרים ולהתמזג עם מחשבותיהם הטהורות, עם רגשותיהם ועם האנרגיה שלהם, אין כאן צורך במילים או בשפה וכל אחד מכיר כל אחד. המחשבות, הרגשות והאנרגיה בממד זה הם בעלי תודעה נפרדת מאתנו ועם זאת – חלק מאתנו. אזור זה הוא השונה ביותר לקיום הפיזי הרגיל משום שקיום כאן אינו תלוי צורה או דמות. אתה הוא מי שאתה בגלל מי שאתה, ולא בגלל דמותך הפיזית או כבלי ומרכיבי הסביבה המקיפה אותך.

מקובל לחלק את התחום הרוחני לארבע מישורים שונים:

מישור האחדות שהוא מתחם של תודעה טהורה חסרת כל אגו. הנשמה ברובד זה מקיימת מודעות רוחנית טהורה.

המישור הרוחני שבו נמצאות הנשמות המפותחות יותר בעמדתן וברמתן הרוחנית מנשמתו של האדם "הרגיל".

המישור השמימי הוא מישור גבוה מאוד, המקום בו נוצרות הנשמות, שם רוכשות הנשמות יכולת של תקשורת הכרתית עם הנוכחות השמימית המוחלטת – הבורא. הוגים אזוטריים בעלי גישה המוּטה והמושפעת מהנצרות טוענים שזהו המישור בו שהה ישו במודעות המשיחית.

המישור הסיבתי או הלוגי. זהו המישור הגבוה ביותר, מישור של אחדות מוחלטת, אחדות מלאה עם הבורא, עם המקור. המתחם הגבוה של הנשמה מקביל במידה מסוימת לעולם האצילות של הקבלה ולאלה שמעליו (אדם קדמון ועוד).

חזרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *