חזרה

כשהתחלתי לפני כמה שבועות לכתוב את ספרי השני, עלו וצפו שאלות רבות. חלקן "כבדות" ואחרות כחלק מתוך תהליך הכתיבה עצמו. את הכבדות יותר, אני מפנה תמיד אל ההדרכה, ואני רוצה לשתף כאן כמה שאלות ותשובות שקיבלתי מההדרכה.

שאלה: כשאדם נולד ומתחיל את מהלך חייו, איך נוצר הקשר עם התכנית הנשמתית? האם יש בכלל קשר לתכנית הנשמתית או הכל בלוף אחד גדול?

שמוליק אתה בא עם שאלות כבדות היום, שיהיה לך מברוק.

הרעיון של התכנית הנשמתית הוא נכון, אמתי וקיים ואל לך לפסול אותו כך סתם. התכנית הנשמתית ברורה, ידועה, קיימת והיא חלק מתוך הראייה הכוללת של הבריאה את האדם.

אם להסביר זאת בדרך ראייתכם הלינארית, אזי תמצאו שקיימת "תכנית-על" שמתייחסת לחברה האנושית ככלל, והיא מכילה "תת-תכניות" המתייחסת לאדם הפרטי. עליכם להבין שהדברים קשורים אחד בשני ותכנית האדם משפיעה על התכנית הכללית ולהיפך ועל כן אין מקום למקריות.
התוכנית הכללית מתנהלת בצורה ברורה וידועה, שינויים שנופלים בגלל כל מיני תקלות – מתוקנים, אך בקצב גלובלי, זאת אומרת לא במהלך חיי אדם אחד, דור אחד או שני דורות, אלא בתהליך שיכול להמשך גם אלפי שנים. שינויים קטנים בתתי-תכנית הם על כן לא רלבנטיים והתכנית עצמה גדולה ברורה ויציבה ומתקדמת.

חלק מהתפתחויות בתכנית הגלובלית משפיע על חיי האדם ומחייב התאמות, למרות שלעתים זה מטיל על הנשמה את הצורך ללמוד פעמים רבות את אותו שיעור, אך בתנאים שונים בסביבתו של האדם. לדוגמא, תפקיד הגבר בחוג המשפחתי השתנה עם ההתפתחות התרבותית, והרעיון הפטריארכלי למשל, שהיה אבן יסוד בתפקיד "האבא", ו-"הבעל" שבדורות קודמים, השתנה בחיים המודרניים וגרם לאנשים להתמודד עם שאלות חדשות ושעורים אחרים ועל הנשמה ללמוד שיעורים אלה מחדש.

בהיות הנשמה בתקופות של בין-חיים היא בונה את תכנית חייה הבאים, ומרגע שזו קיימת, יוולד אדם שתשתיתו היא התכנית החדשה. כתיבת התכנית היא מהלך מורכב ומשימה קשה ומורכבת עד מאוד. נסיבות החיים מחושבות באופן כל כך מדויק שאינכם יכולים אפילו לתאר לעצמכם. כל מהלך, כל פעולה, הם חלק ממארג גדול ומורכב שמושקעות בו תשומת לב רבה ביותר וכל אפשרות בהקשר לתמונה הכללית צריכים להלקח בחשבון כמו למשל שיתופי פעולה עם נשמות אחרות המתגלגלות גם הן באותה תקופה ויש להן חלק בתהליך, ושאתם יש כמובן להגיע להסכמה (מה שאתם קוראים "חוזה נשמתי").

ביצוע התכנית הנשמתית שמטרתה לימוד ושיעורים, מחייב כמובן בחירת ההורים שבאמצעותם יקבל הגוף את התכונות המייחדות אותו באופן גנטי ואת תנאי הסביבה הנדרשים לביצוע התכנית. אך לצד אלה היא מביאה לגופו, עוד בהיותו עובר, עוד כמה פרקים – זכרונות מתקופות החיים הקודמים שלה אותם היא מטמיעה בתת המודע של מוחו, ותכונות נוספות הנדרשות לצורך יישום התכנית, וזאת תעשה באמצעות שינוי ה DNA הביולוגי של האדם.

מרגע שכל זה מבוצע, מתרחש דבר מה קסום – נוצר אדם.

שאלה: מה קורה לכל אחד שנולד יחד עם הנשמה, מי מנהל את הגוף הזה?

נוצר משהו חדש. הגוף שנוצר הוא אוטונומי. הנשמה שבו (שהיא רק חלק מהנשמה כולה) מאבדת את זכרונה מהעולם הרוחני, ולמעשה אין ביכולתה לקבוע את מהלכי האדם לפי התכנית המתנהלים על פי תודעתו. התודעה היא ביטוי לקיום נשמה בגוף. לגוף החדש הזה, שהוא שילוב של הנשמה עם הבשר ודם, יש את מה שאתם קוראים תודעה והיא זו שמנהלת אותו. לכאורה, בתחילת הדרך, בשלב הינקות, התודעה מתנהלת על פי התכנית אולם זה לא קבוע ויש אנשים שונים. יש כאלה שתודעתם פתוחה וגבוהה, וקרובה אל התכנית וצמודה אליה, ויש כאלה שלא. יש כאלה שהתכנית מחייבת להסתיר את הקרבה הגבוהה אל התכנית, ולמעשה דווקא האנשים האלה, שמציגים את מה שאתם קוראים תודעה נמוכה, הם אלה שפועלים הכי טוב יחסית לתכנית והם הכי קרובים אלינו. הם מבצעים הלכה למעשה בצורה מדויקת את מה שהתכנית קבעה להם, ולכן הם קרובים מאוד אל הנשמה בטרם התממשותה.

וכשם שבתוקף ניתוק הנשמה מהעולם שמעבר ומידע שמגיע ממנו (כמו למשל – התכנית), כך גם אנו די מנותקים ביכולותינו כלפיה. אבל הניתוק אינו טוטאלי ולא מוחלט כי הנשמה לא נמצאת בגוף במלואה וזוהי נקודה שחשוב מאוד להבין אותה. הניתוק הוא לא טוטאלי, אבל נוצר גוף חדש, שנוצר מתוך עצמו. אנחנו קבענו את הסביבה שלו, את ההתניות והתכנית המקדמית, זרקנו אותו לתוך המים הקרים, לתוך הבריכה ואמרנו לו לשחות. אנחנו יצרנו תפאורה, יצרנו במה, את התסריט, כתבנו את המחזה, נוצר השחקן ואנחנו מקווים שהוא יפעל כמצופה. אבל אין בכוחנו לומר לו מה לעשות, ואיך להתנהג. כל שביכולתנו לעשות הוא לשנות מעט את המציאות סביבו, לנסות לזמן לו הזדמנויות אך לא יותר מכך. לאדם יש את יכולת הבחירה החופשית, ושם על במת התיאטרון הזה, יכול להיות ששחקנים מסויימים (נשמות הנאמנות לחוזה הנשמתי) יכוונו אותו אמנם לתהליך מסוים, אבל הוא, כשחקן הראשי במחזה הזה, יחליט לכוון אותו למקום אחר, והוא עצמו כגוף אוטונומי שיש לו רצון ויש לו בחירה, מנהל את זה. רק הוא.

זה כוחה של הבחירה החופשית שלו. אנחנו רק יכולים לעשות שני דברים – לנסות לעזור או להסתכל ולספוק ידיים, לומר "אוי אוי אוי, הלכה התכנית" זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות. אבל, וחשוב לציין זאת, אם נבדוק זאת היסטורית ולא כהתפתחות של אדם אחד, אזי ברוב רובם של המקרים, המטרה הכללית של המחזה מתבצעת, המחזה עולה ומוצג כמו שרצינו – אם לא בתקופת חיים אחת אז בשתיים או יותר. למעשה, ברוב המקרים זה קורה בתקופת חיים אחת. לפעמים רק אלמנטים מסוימים מהמחזה מתפספסים, לפעמים הנושאים שוליים, אבל גם הם נלקחים בחשבון בעת השקלול של החיים הבאים כי ייתכן שיש להם השפעה בתכנית ארוכת הטווח של הנשמה הזאת לאור גופים רבים שהיא עוד תתממש בהם.

זהו. זה היה מידע מעניין שקיבלתי וחשבתי לשתף אתכם. לפחות עד שהספר החדש יצא לאור…